בקרובי אקדש
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 769
בקרובי אקדש
על שכרו ועונשו של העם היהודי
מה בין נדב ואביהו, ועידת הטרור הגרעיני ויום הזכרון לשואה ולגבורה? בשבוע שבו נמצאים כל אלה בתודעתו של כל אדם מישראל, חל צירוף אירועים מיוחד שיש בו כדי לעורר מחשבה: השנה, שנת תש"ע, זה השבוע שבו נקראת בבתי הכנסת פרשת "שמיני", שחל גם יום הזיכרון הישראלי לשואה ולגבורה ובוושינגטון נערכת ועידה בנושא המדיניות לגבי השימוש בנשק גרעיני לצרכי טירור בעולם. מה יכול לקשר בין כל אלה, זולת העובדה הברורה שהם עוסקים בעם ישראל?
כאשר, בפרשת השבוע "שמיני", מומתים נדב ואביהו, בניו של אהרון הכהן, בשל העלותם "אש זרה" לפני ד', אומר משה רבנו לאחיו כי הדבר תואם את דברי אלוהים שאמר "בקרובי אקדש". במלים אלה מוצגת הריגתם של בני אהרון על ידי משה כביטוי של פעולה אלוהית צודקת, המהווה תגובה על מעשה לא נכון שעשו. אך יש בעובדה שמשה מזכיר שהאל רואה את בני אהרון בגדר של "קרובי", מה שמשמעו שאלוהים ראה אותם כקרובים אליו, על רקע הדגשתם של גדולי יהדות רבים כי נדב ואביהו פעלו בקודש על יסוד רצון טוב וללא שום מניע שלילי, סכנה שהדבר עלול לגרום לרבים לפקפק במידת הצדק שיש במוות זה ואף לחשוד בהיותו של פסק דין האל אכזרי מדי.
אך גישה זו אופיינית לאי ההבנה שקיימת בציבור לגבי מהות האל, שהיא תוצאה של השפעות רעיוניות חוץ-יהודיות. זו, השגורה אצל רבים, רואה את אלוהים כישות מיסטית, הנמצאת "מעל" למציאות ולכן גם פועלת לפנים משורת הדין. אך גישה זו שופטת שלא כהלכה את הצדק האלוהי ואת הדרך שבה הוא מתבטא בעולם. גישה מציאותית יותר רואה את אלוהים כמבטא במהותו את המציאות ולפיכך את ציוויי האל כבעלי אותו תוקף שיש לחוקי המציאות. ברוח ראיה זו של האל יש לשפוט גם את השכר והעונש שקיימים בעולם לא כשרירותיים אלא כהכרחיים, כלומר כתוצאות הכרחיות למעשי האדם. במובן זה השכר והעונש הם שני צדדיה של מטבע הפעולה האנושית – וככל שפעולה נאצלת ביותר עולים בקנה אחד הסיכויים והסיכונים של עושיהם.
המאמין היהודי הנאור איננו מצפה, מחד, שהאל יציל אותו מכל סכנה שאליה הכניס את עצמו בטעות, אך מאידך הוא חפץ בשכר תמורת מעשה חיובי שעשה. בהתאמה לכך, כאדם מוסרי הוא איננו מטיל על אחרים לשאת באחריות על חטאיו – וכפי שהוא מוכן לקבל שכר על מעשיו הטובים הוא מוכן גם לקבל גם את האחריות על הנזקים שלהם גרם ולשלם על טעויותיו. מבחינה מוסרית גם אין לראות כל תשלום על חטא כעונש אלא כביטוי מעשי של לקיחת אחריות, הכוללת פיצוי לנפגעים, אם יש כאלה.
מדובר בעקרון כללי, השולט בעולם בכלל ובחברה האנושית בפרט, שבו זוכים בעלי היכולת הגדולה ביותר לשכר הגבוה ביותר על מעשיהם הטובים וגם לעמדות ולסמכויות הגבוהות ביותר; עקרון זה מיושם בעולם לגבי הדרגות הגבוהות של מיומנות אנושית הנמצאות ברשות יחידי סגולה. במונחים של אמונה מדובר באלה הקרובים ביותר למעשה האלוהים, הנבחרים לשמש בקודש והמקבלים את הסיפוק, הכבוד והשכר הגבוהים ביותר שניתנים לבני אדם.
אך פעולתם זו של אנשי המעלה התורמים לעולם את התרומה הגדולה ביותר נושאת גם בסכנות גדולות. ביחס לבני אדם פשוטים אנשים אלה משולים לטייס המחזיק בהגה של מטוס סילון על-קולי ביחס למי שרוכב על אופניים. בזמן שטעות הנהיגה של האחרון תגרום לו לסטיה קלה, לכאב ואולי לפציעה, עלולה כל סטיה קלה של ידו של הראשון להביא לאבדן של חיים רבים. כזו היתה עבודת הקודש אשר נדב ואביהו, כשאר כהני ד', קיבלו עליהם למלא. משימה זו דרשה, כפי שהתבטא הדבר בדברי משה, קרבה גדולה ביותר אל האלוהים.
עבודת הקודש של כהני ישראל נעשית בקרבה כה גדולה לאלוהים, שהוא הכוח הקיים הגדול ביותר במציאות, היא סוג של "משחק באש" תרתי משמע, שכן יש בה סכנה רבה. במונחים של העולם בזמננו, הדבר הקרוב ביותר לסוג כזה של עבודה הוא הפעלתו של כור גרעיני, שכן העוסקים בכך נמצאים גם הם, כמו כהני ישראל, בדרגה שבה עלולה פעולתם, אם תיכשל, להשתלם בנזק עצום.
ההבדל שקיים בין כוח האל לכוח הגרעיני שבידי האדם מתבטא בכך שבזמן שהאל פוגע רק באלה שנכשלו בשירותו, עלול הכוח הגרעיני שנמצא בידי אדם להביא לשואה על מספר גדול של בני אדם חפים מפשע. דבר זה יכול לקרות כתוצאה מתאונה מבצעית או מוסרית. זו האחרונה יכולה להתרחש אם, למשל, בשל מחדל מוסרי יפול נשק גרעיני בידי רוצחים.
אך בינתיים לא רק שהדבר לא קרה, אלא שארה"ב, שהיא המעצמה החזקה בעולם, המרכזת השבוע את הועידה הבינלאומית בנושא הנשק הגרעיני היא היחידה שהשתמשה בנשק זה אי פעם. ואין זה מקרי שרבים הם היום הכוחות המנסים לפרוק ממדינת ישראל את הזכות להשתמש בנשק מסוג זה, מבלי לקשור את הדבר לכך שהטלת פצצת האטום על יפן בשנת 1945 זירזה את סיום מלחמת העולם השניה, שעלתה לעם היהודי במליוני קרבנות.
היום, עם הדיווחים על עליית האירועים האנטישמיים ברחבי העולם, כדאי שהמפקפקים בכוחם של שונאי ישראל יזכרו את השואה שהמיטו על עם ישראל הנאצים ויראו קשר בינה לבין שנאתם לעם היהודי של אויבי ישראל. אין זה מקרי שרב המאיימים, אחמדיניג'אד, עוסק גם בהכחשת השואה, שכן יש קשר עז בין אלה שפועלים כדי להזדיין בנשק גרעיני וחוששים מקיומו בידי ישראל והעם היהודי של נשק בעל כוח רב כל כך, לבין מי שהחליט לפני שנים להשמיד את העם היהודי מעל פני האדמה.
הקשר הוא זיהוי העם היהודי כאיום. שכן בעיני אויביו הרשעים של עם ישראל מהווה עם זה סכנה לשליטתם בעמיהם שלהם ואבן נגף עיקרית למזימת שליטתם באנושות. לכן, מאז המצרים והרומאים, דרך הנוצרים והמוסלמים ועד לנאצים ולערבים, בין אם בני העם היהודי עצמם מכירים בכך או לא, מהווים הם את עמו של ד', המפיצים את דברו בעולם ונלחמים את מלחמתו בעצם קיומם. צאן קדושים זה המשרת בקודש, כמוהו כנדב ואביהו, אשר בזכות עבודת הקודש שהוא עושה למען הטוב והצדק בעולם לאורך ההסטוריה הוא זוכה לטוב ביותר אך גם חשוף לסכנות הגדולות ביותר; כי בצד השכר הגדול שהוא מקבל על תרומתו לדבר האל, אשר מתבטא באיכות חייו המעולה, הוא סופג גם, בשל טעויותיו החמורות, את המכות הקשות ביותר שהונחתו על עם כלשהו בהסטוריה האנושית.
שכן עם ישראל נדרש לקדש שם שמים ביחס ישר לקרבתו לשכינה. זו, המעניקה לו ברכה רבה איננה חוסכת ממנו גם את שבטה באמצעות רשעי העולם. אלה יודעים טוב – ולעתים טוב יותר מהיהודים - לזהות את העובדות המעידות על היותו של העם היהודי הקדוש המעונה האמיתי והיחידי של העולם: את תרומתו הייחודית לעולם ולאנושות, את קידוש השם שלו ואת נצחיותו הבלתי מנוצחת.