אי הבנה

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 705

 

אי הבנה


האובייקטיביות (*) של היהדות


נושא הגיור, ביחד עם נושאים הקשורים בחיתון, מעוררים בציבור, חדשים לבקרים, בעיות של גישה עויינת ליהדות ה"אורתודוכסית". מקורם של כל אלה באי הבנה פילוסופית לגבי הזהות היהודית, אשר מקורה בגישות פילוסופיות הנפוצות בתרבות לגבי מהות הדת. ביסוד הדבר, מקורה של אי ההבנה הוא בהנחה שהדת איננה אובייקטיבית, וזו מבוססת על אחת מהתיאוריות השליטות בחשיבת זמננו, הגורסת שאין אמת מוחלטת.

קולות רבים קוראים היום לרבנות להקל או לקצר תהליכי גיור וגירושין. קולות דומים אף דורשים מן היהדות לשנות את תנאי הנישואין, לעשותם קלים יותר מכפי שהם ולהתאימם ל"צרכי הציבור". מנחה טלויזיה אף הגדיר לאחרונה את סירובם של הרבנים לעשות זאת כ"בחירה בין הציבור לפוליטיקה". כל הלחץ המתגבר והולך הזה, אשר תחילתו עוד בימים שמלפני קום מדינת ישראל, מעפיל בימינו לשיאים קשים ביותר, על רקע עוינות פוליטית הולכת ומתגברת למגזר הדתי ודיווחים על עליה באנטישמיות בעולם ובארץ.

בתמצית, מואשמת היהדות בכך שהיא אינה מוכנה לשנות ממנהגיה, להתאים את עצמה לעולם של היום ו"להתעדכן" ביחס לצרכים הבוערים של הציבור. אך, למעשה, מדובר בדרישה המניחה אפשרות של בחירה לגבי מה שאינו נבחר: המייצגים, המסמלים והמנהלים את נושאי הדת נתפסים כמי שבידם לשנותה, בשל כך שהדת נתפסת כמהות שעקרונותיה אינם מהווים מוחלטים מציאותיים אלא תוצר של מוסכמות חברתיות, שניתן לכופפם בהתאם לצרכים; כשמדובר בנושאים של זהות יהודית, מתבקשת, למעשה, ההלכה היהודית, לשנות את עקרונותיה עד כדי ביטול זהותה.

דבר זה נובע מההנחה הלא מפורשת שעקרונות דתיים אינם אמיתיים באופן מלא – שהם מבוססים, באופן סובייקטיבי, על השקפה אנושית זמנית, הנגזרת מרעיונות לא מציאותיים - ושהזהות היהודית, כחלק מכך, איננה מבוססת על עובדות מוחלטות. ניגוח הרבנות, הנגזר מגישה זו, מבוסס על גישה פילוסופית מוטעית, שהיא הדואליות הידיעתית, או הדיכוטומיה (ההפרדה) בין חומר לרוח, אשר הורסת כל חלקה טובה בתבוניות האנושית מזה דורות; פילוסופיה זו מניחה כי יש בנמצא שני סוגים שונים של ידיעת העולם, אשר האחד הוא מוחלט ואין לערער עליו, והשני איננו כזה.

תפיסת ההפרדה בין חומר לרוח בידיעה קובעת כי יש ידע הנוגע למימד החמרי של העולם, והוא מדעי "באמת" – זהו הידע הקרוי, לפיכך, "ריאלי". הוא כולל, בין היתר, מתימטיקה, פיזיקה, כימיה וביולוגיה. לעומתו נמצא הידע הנוגע למה שרוחני בעולם. הוא קרוי "הומני" ועוסק, בין היתר, באמנות – ובדת.

כאמור, מקובל בתרבותנו כי המדעים הריאליים עוסקים במציאות החמרית, שבה עובדות מוחלטות וככאלה יסודותיהם מוצקים ובלתי ניתנים לשינוי או ערעור – ואילו המדעים ההומניים, לעומת זאת, עוסקים בנושאים שמקורם, רוח האדם, היא סובייקטיבית וככזו לא מוחלטת וניתנת לשינוי. לפי תפיסה זו נובע העולם הדתי כולו מהמימד הסובייקטיבי, שבו אין העובדות מוחלטות והן תלויות ברצונם, הסכמותיהם ובחירותיהם של בני האדם.

ברוח גישה זו דורשים תוקפי היהדות הרבנית משומרי אש ההלכה את מה שלעולם לא ידרשו ממומחה במדעים ה"ריאליים": איש הרי לא יבקש ממורה למתימטיקה להסכים לשנות את נוסחאות היסוד החשבונאיות כדי להקל על תלמידיו, ממהנדס להכניס נוסחה חדשה, לא בדוקה ולא מבוססת, לתכנית בניית מבנה שלו, או מרופא-מנתח שיסכים לכך שרופא אחר יפעל בצורה שסותרת את ידיעתו לגבי תפקודיו של הגוף. זה ברור לכל בעל שכל ישר שמשמעותה של כל דרישה מעין זו היא הזמנה לנזק או לאסון ולסכנת חיים – וההנחה ביסוד הדבר היא שבכל אחד מהמקרים הללו מעורבים ידע אובייקטיבי ואמת מוחלטת.

אך בזמן שהמתימטיקה, ההנדסה והרפואה נתפסים בחברתנו כמדעים המבוססים על עובדות אובייקטיביות, אין הדבר כזה לגבי היהדות. ההנחה הרווחת בחברה לגבי היהדות היא שמדובר בתחום שאינו מבוסס מבחינה אובייקטיבית. מי שתובע מן היהדות לשנות את ההלכה שלה מעיד, למעשה, על עצמו שהוא יוצא מהנחה שההלכה איננה נראית לו כמייצגת אמת עובדתית. למעשה, משמעותה של הדרישה המוצהרת מהיהדות "להתאים" את ההלכה לתביעה כלשהי, היא שהדורש סבור כי הדת היא עולם של הסכמה סובייקטיבית, שרירותית, חברתית – וכי אין פגיעה אובייקטיבית או אסון כלשהו בשינויה.

הדת איננה נתפסת בחברה כמייצגת אמת אובייקטיבית – לא מבחינת עקרונותיה, לא מבחינת ההסטוריה שלה - ולא מבחינת ציווייה. את החצי השני של התפיסה משלימים שומרי המצוות עצמם, כשאינם פועלים כדי לבסס את מעמדה של הדת בחברה כמהות אמיתית. הציבור החילוני, במיוחד זה שאינו מאמין, אינו תופס את הדת כמדע כלל – והציבור הדתי, לפחות עד לאחרונה, לא התאמץ לייצב את מעמדה של הדת כגורם הנתפס על ידי המחזיקים בו – ולו גם אם מדובר במיעוט – כמבטא אמת צרופה. לתמיכה בעמדה זו, במיוחד בציבור החילוני, בין מתנגדי הדת או בין אלה שפשוט אינם מאמינים בעיקרי הדת, מסייעים כמה גורמים, שביניהם הפרשנות ההלכתית והלימוד, היוצרים את הרושם שאין בדת, מבחינה הלכתית, "מלה אחרונה" – ולכן היא מייצגת, למעשה, שדה ידע לא מוחלט, המבוסס על הנחות, עקרונות וציוויים אשר אינם עולים בקנה אחד עם השכל, הזמן ודרישות הציבור המודרני.

מנהיגיו הרוחניים של הציבור הדתי בישראל שקטו במשך שנים רבות על שמריהם ביחס לציבור החילוני. בשל המתקפה המתמדת על ערכי הדת מצד המתנגדים הפוליטיים שלה, הם סייעו בכך לירידת קרנה של הדת מבחינת מודעות הציבור לאמת האובייקטיבית האצורה בה. במשך שלושה דורות לערך עמלו בישראל מתנגדי הדת על הנחלת תרבות אנטי-דתית אשר הציגה את הדת כלא נכונה מבחינת אמיתותה, כבלתי-מתקדמת מבחינת התאמתה לעולם המודרני – וכלא מוסרית מבחינת התנהלותה החברתית.

בישראל, במיוחד, הוצגה הדת היהודית כתנועה רוחנית המאיימת על האדם במובנים רבים. מתנגדיה של היהדות דואגים עד היום לקעקע את יסודותיה האובייקטיביים של הדת, על יסוד ההנחה שהדת משחקת בישראל תפקיד פוליטי מונופוליסטי, אשר בראש מעייניהם של מנהיגיה דאגה כלכלית לאנשי שלומם ולקהילותיהם. למעשה, מולכדו אנשי הדת בישראל מבחינה פוליטית, ואין היום בציבור כמעט מי שמתמקד באמיתותיה האובייקטיביות של היהדות, המונחות, מבחינת הציבור הרחב, כאבן שאין לה הופכין, בצד הדרך.

אי הבנה טראגית זו, אשר זוכה לתדלוק קבוע מידי אנטי-דתיים מקצועיים, גורמת לכל ישראלי שאינו שומר מצוות לראות את היהדות כמאיימת על ערך כלשהו שלו, החל מיהודים לא דתיים וכלה בכאלה שאינם יהודים כלל: יהודים על פי ההלכה, אשר על אף שאינם מעריכים את הדת חפצים בכל זאת להנות משירותיה ההלכתיים, מוצאים את עצמם מוטרדים על ידי "דרישות" הרבנים אם הם חפצים להתחתן או להתגרש – ועולים אשר אינם עומדים באמות המידה של ההלכה לגבי הגדרתם כיהודיים רואים את הממסד הדתי כחבר אנשים חשוכים המונע מהם את מה שהוא "זכותם"... בכל אחד מהמקרים הללו ועוד רבים מעורב העקרון המוטעה הקבוע של תפיסת המוסד הרבני האורתודוכסי כמונופוליזם פוליטי שמטרתו (ברוח ההתנגדות של ימינו ליהדות) כלכלית.

נראה שרק חריש עומק קשה וממושך, אשר ינקה דורות של סיאוב לוגי וידיעתי ויציג את התבססותה של היהדות על ידע עובדתי, יביא את הציבור ואת כל מי שאינו שומר מצוות לראות את היהדות ואת ההלכה היהודית כהווייתן – כתנועה אנושית רוחנית, המחזיקה בידע עצום ומתקדם בכל תחומי החיים, והמבוססת על אמיתות מוחלטות ועל מציאות אובייקטיבית. הכרה מסוג זה תציב את היהדות קודם כל במעמד שיהיה לא נמוך יותר מזה של אחד ממוסדות הידע והמחקר הקיימים בחברה – ובכך יימסרו לידי כהניה העכשוויים, שומרי אש ההלכה ותלמידיה, לפחות הכבוד, ההערכה והמשאבים אשר נמסרים על ידי החברה לכל מי שמתחזק את הידע המתקדם הנחוץ לקיומה.

זה יהיה השלב הראשון בתהליך השבת עטרה ליושנה – שיסתיים בכך ששומרי מצוות היהדות ייתפסו על ידי הציבור כמומחים לכל דבר בתחומה הייחודי של היהדות. שיפור זה של מעמדה האובייקטיבי של היהדות יביא להשלכות גדולות לא רק בתחום מעמדה של הדת היהודית בישראל ובחברה היהודית, אלא גם בהסתכלות של האנושות כולה על תופעת היהדות ופקדון הידע שבחזקתה, היכול לשפר את כל תחומי הפעילות האנושית.

ההבנה שיש ליהדות ערכים אובייקטיביים חיוביים בתחום קידום החברה – ויותר מזה, שהיהדות מהווה, כשלעצמה, תנאי אובייקטיבי להתקדמות העולם, תביא את העולם כולו לראיית היהדות כיהלום בכתר הידיעה האנושית. דבר זה יביא לחיזוק הנחלתם של ערכי היהדות לעולם, במקום הנסיון העכשווי להחלשתם, כדי ליצור, באמצעותם, את התשתית הראוייה להפצתה של אמת אובייקטיבית באנושות כמפתח לקידומה.

(*) אובייקטיביות = מציאותיות, קיום מציאותי מוחלט ולא תלוי.