משחק הסחר

 

משחק הסחר

משחק ה"פוגים" כבש, בימים אלה, את ילדי המדינה. כמו ה"גוגוים" ומשחקי ה"קלפים" השונים של פעם, חודר משחק זה בבת-אחת לחלל הריק של הביקוש העצום, אשר מאז ימי ילדותנו ועד לילדים של היום איננו ממולא על ידי מערכת החינוך: הביקוש לתחושת הבעלות הפעולתית או, כפי שהיא נקראת בדרך-כלל: המסחר.

הילד, שאישיותו מבקשת להידמות לזו של האדם המבוגר כדי להשתתף בחיים כמה שאפשר מוקדם יותר, נוטה כבר מגיל צעיר להיות מעורב בפעילות רווחית, שאחד ממאפייניה הבולטים הוא המסחר.

סחר הוא לב ליבו של הקיום האנושי, מכיוון שזהו הביטוי החיצוני ליחסי הגומלין שבין התודעה והמציאות. יחסי גומלין אלה באים לידי ביטוי בטעם ההתקדמות המתמדת של יחסי "תן וקח" המובנים עמוק במהות היקום. בניגוד להשקפה הרווחת, לא מדובר בנושא חברתי אלא מטפיסי, שהשלכתו לחברה היא מדרגה שניה ולא ראשונה.

האדם זקוק לתחושת ההתקדמות וזו מהווה המחשה (הבאה לחושים) של עיקרון החיים היסודי, שהרי החיים הם יחס בין מהות חיה למציאות, יחס דיאלקטי משתנה ומתחלף באופן קבוע ושוטף. זהו מה שחסר לילדים, מה שמערכת החינוך איננה רואה כצורך ואיננה מכירה בו כבעל קיום.

המשחק, שקיומו בא לענות על הביקוש, ההנאה מהאיסוף, מתחושת הבעלות ומן המסחר בערך - כל אלה טבעיים לאדם ומהווים אבני יסוד בהתפתחות חיי היחיד האנושי. ערכים אלה קיימים גם בעולמו של הילד והם עונים על דרישותיו גם מבחינה רגשית וגם מבחינה התפתחותית. ערכים אלה הם הבאים לידי ביטוי בהופעה המחזורית של משחק חדש, שיש בו ערך האיסוף, הצבירה וההחלפה, המהווים את המקבילה להתעשרות ולסחר שקיימים בעולמו של האדם הבוגר.

המסכם את כל אלה הוא עצם ההתעמתות עם גורם חיצוני, המייצג, ברמת הילד, את הגדילה תוך דיאלקטיקה של קשר עם המציאות החיצונית.

נתונים נוספים