התפתחות הילד כשיעור מטפיסי

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 710

 

התפתחות הילד כשיעור מטפיסי

מקובל כי היחסים בין הורים לילדים הם חינוכיים בכיוון אחד, שבו ההורים מלמדים את ילדיהם. אך לא פחות מכך קיימים הילדים כמוריהם של הבוגרים מהם, ובכלל זה של הוריהם, והם שמחנכים את הוריהם ללמוד על החיים דברים חשובים מהדרך שבה הם גדלים.

דוגמה מובהקת אחת לחינוך מסוג זה היא גדילתו המתמדת של הילד המהווה המחשה, תרגיל לימודי להורים (ויתכן שבמיוחד לאם, אם כי אינני יכול לחשוב על דרך לבדוק זאת) של קיום הרוח ומקומה במציאות; התפתחותו המהירה של ילד קטן, שבולטת במיוחד בימי חייו הראשונים, מציגה את השתנותו המהירה של החמרי (דרך התפתחות גופו) ואת העובדה שהוא איננו נותר כפי שהוא אף לזמן קצר.

לכאורה, משמעות הענין היא שמה שהאדם אוהב ביום אחד איננו קיים יותר ביום שאחריו, משהו שהיה אמור להצטער עליו - אך זוהי המחשה של תנועת החיים שאיננה קיימת רק בחומר בהווה אלא גם בזמן מכיוון שהוא הולך וגדל.

שאלה מעניינת היא האם הורה, כדי לפצות את עצמו על כך שילדו הקטן "נעלם ועובר מן העולם" מדי יום, היה בוחר בכך שילדו לא יגדל? בודאי שלא. אי גדילה משמעה שיתוק, מחלה ומוות. כך, הילד "מלמד" את הוריו כי אהבת ההורה לילד, שהיא אהבתו לחיי הילד, מכוונת לנצחי שבו - לזהות החיה של הילד, לרוחו - אשר באה לידי ביטוי בהשתנות המתמדת, בה החומר מתעצב בכל פעם בצורה שונה כדי להתאים לצרכיה של הרוח, שהיא משמעה של תנועת החיים הכללית והפרטית גם יחד.

בגדילתן של הילד מתגשם רעיון האחדות של המהות הנצחית המשלבת את התמידי והחולף - אשר לעולם איננה משתנה מבחינה עקרונית אך תמיד משתנה מבחינה פיזית.

7.11.97