החינוך הממלכתי
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 747
החינוך הממלכתי
למעשה, מהווה הרעיון הסוציאליסטי את התשתית הרעיונית-נושאית המוסכמת של כמעט כל התנועות והמפלגות של מדינת ישראל מאז קומה ועד היום והדבר מתבטא בצורת הקיום של משרד ממשלתי כמו משרד החינוך. מבלי להיות מוצהר במפורש ככזה, קנה לו הרעיון הסוציאליסטי, תחת צורות הופעתו השונות, מקום כתוכן הערכי הראשי על משרד החינוך הממלכתי בישראל.
בדרך של רגשנות לא שכלתנית, מבלי שייעשה לגבי עקרונותיו בירור רעיוני רציני, הצליח רעיון זה לחדור אל קרביה וכרעיה של המהות הישראלית ולבטא, תוך כדי כך, גם את המגמה הפוליטית הכללית של מקימי המדינה. אין ספק שהדבר חוזק, בין היתר, מהמחשבה שיש קרבה יסודית בין ערכי הסוציאליזם-קומוניזם לבין ערכי המסורת היהודית – וזה גם מה שהביא מאוחר יותר רבים משומרי המצוות לראות התאמה בין ערכים סוציאליסטיים מובהקים כמו הדאגה לכלל החברתי ולמצבו של החלש לבין ערכים מסורתיים כמו כלל העם היהודי והדאגה לעניים.
אך בראש ובראשונה יועד החינוך הממלכתי לא לשמירת ערך הנוגע לפילוסופיה הסוציאליסטית או לערכי המסורת היהודית אלא בעיקר לשמירה של שרידותו ותוקפו של השלטון שקנה את מקומו בפוליטיקה הישראלית עם תחילת קיומה של המדינה. החינוך, כמו כל שאר זרועות המדינה, נתפס על ידי ה שלטון בה ככזה שמשרת את מטרותיו – וזוהי אמת המידה שקבעה את תכניו מאז ועד היום.
השבוע מלאו 60 שנה להטבעת הספינה "אלטלנה" מול תל-אביב. כאזרח ישראלי שהוא גם יליד ישראל, שכל חינוכו היסודי התבסס על מה שקיבל מן המדינה, לא שמעתי על הפרשה מעולם בעת שהותי במסגרת החינוך הממלכתי. עשרות שנים עברו עלי עד שהבנתי שבורותי בתחום זה נבעה משיקולים פוליטיים, אשר קבעו שלא חשוב שאדע על המאבקים הפוליטיים הפנימיים שהתחוללו בישוב העברי בארץ ישראל לפני קום המדינה. דבר זה הוא תוצאת פעולתו של משרד החינוך הישראלי, אשר, מחד, מאפשר לעוברים דרכו לרכוש את מקצועות היסוד שהחינוך נדרש להם, אך מאידך נמנע מלספק להם חומרים רבים ומגוונים, אם מבחינת השלטון הם קשורים ומסייעים לתכנים פוליטיים שאינם עולים בקנה אחד עם מגמותיו.
דוגמה מובהקת נוספת לבורות מסוג זה הולכת ביחד עם הצגתו של המידע הקשור לשואת אירופה, שנעשתה מאז קום המדינה בהתאמה למטרותיו הפוליטיות של השלטון הישראלי, החל מהכחשה באמצעות התעלמות מכך שבאירופה הכבושה היתה התנגדות יהודית לנאצים שלא קיבלה את תמיכת ההתיישבות העובדת, וגרוע מכך – שומו שמיים! – היא פעלה בהשראת מנהיגי הרביזיוניזם (!). כך, כפי שעשו בתחומים רבים אחרים, קבעו השליטים בישראל את תכניות הלימודים של משרד החינוך.
חוק החינוך הממלכתי, שהיה למעשה הלאמה של החינוך, ניזום על ידי דוד בן גוריון כחמש שנים לאחר קום המדינה כדי ליצור מערכת אחידה של תכנים חינוכיים שתחליף את זרמי החינוך שנהגו עד אז במדינת ישראל. מטרתו של החינוך הממלכתי הוגדר על ידי יוזמיו כ"חינוך הניתן מאת המדינה על פי תוכנית הלימודים, ללא זיקה לגוף מפלגתי, עדתי או ארגון אחר מחוץ לממשלה". הגדרה מסוג זה כמוה כהודאה בכך שבדומה למשטרים העריצים של הפשיזם, הנאציים והקומוניסטיים קובעת גם בישראל המדינה את תכני החינוך.
הרקע להשקפה שחייבה את חקיקת חוק חינוך החובה היה העלייה ההמונית בימיה הראשונים של ישראל, שאילצה את הזרמים השונים בחינוך שהיה קיים אז לגייס מורים רבים במהירות. גיוס זה שנעשה תוך חוסר תשומת לב של המורים למחויבות האידאולוגית שרכשו לזרם בו הם לימדו, הביא להתרופפותו האידאולוגית של כל זרם נתון וייחודו לעומת הזרמים האחרים, מה שיצר ויכוחים אפילו בהנהגה עצמה לגבי התכנים ה"ראויים" להקנייה לאזרחיה של המדינה הצעירה.
אופייני לעימות אידיאולוגי כזה היה הויכוח הבין-סיעתי שהתקיים בין מפא"י למפ"ם בשנותיה הראשונות של המדינה לגבי תכני החינוך במדינת ישראל. מפא"י ומפ"ם, שלרבים בימינו נראים ממרחק הזמן כגוש רעיוני אחד, היו עסוקים במאבק סוער שאל מול זרמים אחרים בחינוך הגיע לסיכומו בנוסחת פשרה שנתפשה כממלכתית ולאומית כאחד: הסוציאליזם.
גם תנועת החירות, שהיתה, בצד המפלגות הדתיות, האופוזיציה לשלטון הפועלי, תמכה בהשתתת החינוך הממלכתי על "מסורת ישראל" כעל גורם מרכזי. זאת בניגוד לניסוח הסופי שקבע שהחינוך יהיה מושתת על "ערכי תרבות ישראל והישגי המדע". את הניסוח הזה ניתן לראות כנוסחת-תערובת שבאמצעותה הצליח הסוציאליזם הבן-גוריוני להשתלט על החינוך הכללי במדינת ישראל ולקבוע את תכניו.
גם מבחינה רשמית ניתן למצוא עקבות לגישה זו בהגדרת מטרות החינוך כפי שנוסחו שנים רבות לאחר מכן, בשנת 2000. אז עבר החוק שהגדיר את תכני החינוך היסודי בישראל שינוי ומטרותיו הוגדרו מחדש. בין אלה נמצאים מנוסחים כללים ותכנים שניתן לראות איך הם מאחדים בכוח את ערכי היהדות עם אלה של השלטון הסוציאליסטי:
"מטרות החינוך הממלכתי הן:
(1) לחנך אדם להיות אוהב אדם, אוהב עמו ואוהב ארצו, אזרח נאמן למדינת ישראל, המכבד את הוריו ואת משפחתו, את מורשתו...
(3) ללמד את תולדות ארץ ישראל ומדינת ישראל.
(4) ללמד את תורת ישראל, תולדות העם היהודי, מורשת ישראל והמסורת היהודית..."
ועם זאת ניתן למצוא בין מטרות אלה גם הגדרות שספק היה איך, בדיוק, מתכוונת המערכת החינוכית הריכוזית בישראל ליישם אותם:
(7) לחזק את כוח השיפוט והביקורת, לטפח סקרנות אינטלקטואלית, מחשבה עצמאית ויוזמה, ולפתח מודעות וערנות לתמורות ולחידושים.
הספק שלעיל מתייחס לשאלה איך ניתן, כשתכני הלימודים מתוכננים מראש, לפתח ערכים שאמורים להגביר את השיפוט, הביקורת והחשיבה של התלמידים אם לא ניתן לשנותם. אך קיימות בין המטרות המוגדרות גם כאלה שניתן לראותן כמשאלות לב:
(8) להעניק שוויון הזדמנויות לכל ילד וילדה, לאפשר להם להתפתח על פי דרכם וליצור אווירה המעודדת את השונה והתומכת בו.
ודי באלה כדי להבין את חוסר האפשרות ליישם חינוך הכולל מידה כזו של סתירה פנימית.