החינוך האמיתי

 

החינוך האמיתי

ישנו איש צעיר אחד שאני מכיר מקרוב והוא מוצלח ביותר בכל אמת מידה שאני יכול למדוד אדם. אני מכיר אותו כבר זמן רב, למעשה מהתקופה שהיה עדיין ילד. הוא לא אהב את בית הספר ונהג שלא לבקר בו עד כמה שרק יכול היה להרשות לעצמו.

למעשה, הוא בילה הרבה מאד זמן עמי ואני נעזרתי בו לכל מיני ענינים טכניים קטנים שהלכו וגדלו עם הזמן, תוך כדי שראיתי כיצד הילד, שהפך לנער ולאחר מכן לבחור בוגר, משתלט על תחום הולך וגדל של ידע טכני. בנקודה מסוימת הוא כבר יכול היה לעשות הרבה יותר ממני וזו הייתה, כמובן, הזדמנות מצוינת מבחינתי להיעזר בבחור הזה בהרבה תחומים טכניים חדשים שבהם לא מצאתי את ידי ורגלי.

משהו גרם לי, לאחרונה, לחשוב על כך שמעטים הם האנשים שיכולים לפתור בעיות טכניות ביעילות כמוהו ולא יכולתי שלא לחשוב על היבט נוסף לענין זה; היבט זה בא לידי ביטוי בשמחת החיים שלו וביכולתו הכללית ליהנות מן החיים ומההיבטים של המציאות הקיימת מסביבנו. ואז, כשאני חושב על כל הדברים, אני מבין אותם. הענין, למעשה, הוא כזה: בריחתו הטבעית של האיש הזה בילדותו מן השיעמום ואי ההנאה של בית-הספר אל הפעילות המעניינת של תעסוקה בענינים טכניים ובכלל, בדברים שמעניינים אותו יותר, היא ששמרה על הקשר שלו עם מה שמעניין במציאות ועם ההנאה בכלל.

למעשה, בכל המטלות שהטלתי עליו, בכל הדברים שבהם עזר לי ובכל הזמן ששהינו ביחד, עבר הילד-נער חינוך אלטרנטיבי - חינוך מרצון ועל יסוד הנאה שהביא אותו למצב טוב יותר מרוב בני האדם שבסביבה, במונחים של שליטה במציאות, פיזית ורוחנית גם יחד. פיזית, כי ידיעתו הטכנית והשכלתו טובים מאד ורוחנית, כי יכולתו האנוכית ליהנות נותנת מנוף להבנת כל מה שקיים רוחנית במציאות.

חינוך זה, לפעולה על יסוד הענין האישי, הוא, כנראה, החינוך האמיתי, כי הוא מכשיר את המחונך לסוג המפגש הנכון של האדם עם המציאות – מפגש מתמיד בין רוח האדם לחומר העולם. לפיכך, זכרון עקרון קשר ההנאה למציאות הוא, כנראה, הדבר החשוב ביותר שיש לשמור כדי ליצור בעתיד פעילות של חינוך נאות.