סובייקטיביות אובייקטיבית ב
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 913
סובייקטיביות אובייקטיבית ב
על ידיעת היחיד האנושי
מעמדה של חובת ההוכחה בהקשר העימות העכשווי
בחברה האנושית נוצר לעתים קרובות מצב שבו מחזיק אדם אחד ברעיון שהוא מעוניין להעבירו לידי אדם אחר, כי יישומו של רעיון זה יביא לשניהם רווח רב. אך רוב בני האדם נתקלים, בהקשר כמו זה, במצב שבו הם מחוייבים להסביר את מחשבותיהם לבני אדם אחרים, אך בשל ההפרשים ברמת ידיעתם אין הם מסוגלים לעשות זאת. הם מוצאים את עצמם נאלצים להוכיח לאחרים כי הם צודקים – לפחות כל עוד אין להם היכולת, הסמכות או הזכות לכפותם לשתף פעולה עימם.
בהתאם לנלמד בתורת ההגיון (הלוגיקה), חובת ההוכחה מונחת על כל מי שטוען לחיובי, כלומר שעל כל אדם (או מגמה, רעיון או גישה) הטוען לקיומו של דבר מה במציאות, מוטלת החובה לספק לקיום זה הוכחות. בהתאמה לכך, שום אדם איננו מחוייב להסכים עם קיומו של דבר מה במציאות כל עוד לא הוכח זה על פי אמות מידה הגיוניות, ולרוב מדובר, בהקשר זה, על ההגיון האריסטוטלי (המתבטא בעקרונות ההוכחה הקיימים בתורת הלוגיקה שנוסחה על ידי אריסטו), המקובל כאמת מידה אובייקטיבית בממסד המדעי של היום.
אך מאידך, גם אם לא ניתן להכחיש את מעמדו הלוגי, אין חוק לוגי-אריסטוטלי זה קיים במערכת החוק הפוליטי של מדינה כלשהי ואין בכוחו של איש – גם לא של מערכת שלטון כלשהי - לכפות את בני האדם להסכים עימו, גם אם מבחינה הגיונית אין להכחישו. ההסטוריה של האנושות הראתה שניתן לכפות על בני אדם לפעול באופן הנוגד את שיקול דעתם ואף לבצע דברים שאינם עולים בקנה אחד עם אמונתם, אך אין החוק – חזק ככל שיהיה – יכול לחדור לעצם תפיסת האדם את המציאות ולקבוע באופן שרירותי מה ייראה כנכון או אמיתי.
למעשה, רצונו של האדם מבוסס על הנחותיו לגבי מה שהוא מעריך כנכון, אך לא לעתים קרובות מאורגנות הנחות אלה בדרך שתואמת את המקובל בעולם הממסד המדעי. רוב בני האדם אינם חשים צורך לבצע התאמה בין החלטותיהם לבין המקובל בעולם מבחינה הגיונית או מדעית, ועם זאת אין הדבר מעיד על החלטותיהם שהן אינן כאלה; למעשה, מה שמקובל על רוב בני האדם כיסוד להחלטות שהם עושים בחייהם איננו מתעלם מן ההגיון, הצדק, השכל – אך גם איננו מחוייב לערכים אלה. האדם הרגיל ניחן במה שקוראים "שכל ישר", המדריך אותו ברוב ההחלטות שעליהן הוא מבסס את חייו.
מבחינה פילוסופית, אין לביטוי "השכל הישר" מעמד מוגדר ו/או מחייב את מי שעוסק במחשבה, שכן הוא מתייחס באופן כללי לדרך המחשבה של האדם הרגיל, מבלי שזו מחוייבת לכללים של הגיון בדומה לזה שקיימים במדע הלוגיקה. מבחינה זו מקובל בחשיבה המדעית שאף כי השכל הישר יכול לקלוע לאמת ההגיונית המוכחת באמצעות חשיבה תבונית טהורה, אין היתלות בו מחוייבת בקליעה כזו, שכן חשיבתו של האדם הפשוט, שלא התמחה בחשיבה הגיונית סדורה, יכולה לכלול גם טעויות רבות. דבר זה נובע מכך שלרוב מקובל על רבים מבני האדם לקבל לתוך חשיבתם גורמים הרחוקים מלספק את תביעות השכל, כמו רעיונות, מחשבות וגורמים שנובעים ממקורות בלתי בדוקים, שחלק מהם נקראים בפי העם "אינטואיטיביים".
ה"אינטואיטיבי" הוא ביטוי לידיעה המוגדרת (אם בכלל) בצורה כוללנית למדי; הוא מתייחס למה שהאדם רואה כבעל קיום כזה או אחר במציאות באמצעות חווייתו האישית, מבלי שזו נסמכת על עובדות ו/או על הוכחות הגיוניות. גישה זו אופיינית לאדם הפשוט, אשר מניח לעתים קרובות כי דבר מסויים הוא נכון או לא על פי התייחסות שבמקרה הטוב ניתן לקרוא לה תחושתית, אף כי אין היא קשורה לתפיסה החושית. רוב בני האדם מתייחסים לעמדות, גישות או מחשבות שבהן הם פוגשים בעולמם באופן אינטואיטיבי, כלומר תוך התבססות על חיזוקים או החלשות הנובעים ממכלול גורמים שאין הם מקפידים לבדוק; בין אלה יכולים להיות רעיונות, מחשבות או מסקנות שקיבלו מן הסביבה החברתית או מחינוך שקיבלו במשך חייהם. למעשה, רבות מהעמדות, האמונות והמחשבות שממלאות את דעתו של האדם הפשוט אינן מגובות מבחינה עובדתית, תבונית או אחרת.
באופן טבעי, מצוייד האדם ביכולת המאפשרת לו, מבחינה פוטנציאלית, לשלוט באופן מעמיק ומתוחכם בתכנה של תודעתו, אך רק לעתים רחוקות ניתן למצוא חברה אנושית שבה רמת החשיבה של המון העם היא כזו שיש בה ביקורת עצמית מסוג זה, שבה משתמש אדם כדי להבטיח שתוכן תודעתו יטופל באופן מכסימלי מבחינה ידיעתית. לרוב, גם בני האדם החיים בחברות מתקדמות מבחינה רוחנית מתקשים להציג הסבר משכנע לעמדותיהם מבחינה הגיונית, ואף אינם מסוגלים להוכיח רבות מהעמדות, המגמות והמושגים שבהם הם מחזיקים. בהקשר זה, מה שקרוי "שכל ישר" הוא – במקרה הטוב – הדרך הנפוצה בציבור שבה התודעה האנושית מתעמתת עם דרישות המציאות באופן שעולה בקנה אחד עם העובדות. בכל מקרה, כבר בחברות הקדומות מוצאים אנו הישגים שמחד רק יחידים בעלי יכולת שכלית גבוהה יכלו ליזום אותם ומאידך לא יכלו הם לקיים את חובת ההוכחה של רעיונותיהם כלפי הנחותים מהם ביכולתם השכלית. פתרונה של בעיית יישומם של רעיונות גבוהים ניתן באמצעות חוק ההיצע והביקוש בכלכלה.