רואה ומראה

 

רואה ומראה

בדיוק כפי שלא ניתן לנתק רואה ממראה כך לא ניתן לנתק מראה מרואה. במובן זה, עובדה חומרית מהווה מראה גם כאשר איש אינו רואה אותה. משמעות הדבר היא שגם באין רואה העובדה הניתנת לראייה מהווה מראה פוטנציאלית.

מכיוון שניתן לחשוב על דברים שקיימים כשלעצמם ולא על דברים שידועים כשלעצמם, כלומר ללא קיומה של תודעה, יש חשיבות בהבנת העובדה שכל נסיון לתאר משהו כזה מבטל, מיידית, את האפשרות של חוסר הידיעה המוחלטת על דבר כזה במציאות. בעצם איזכורו של דבר מסוג זה יש משום ידיעתו. חלקית ככל שתהיה מהווה ידיעתו זאת צורה של ידיעה.

כלומר: אם אני חושב על משהו הרי הוא ידוע על ידי במידת ידיעתי אותו. אנחנו איננו יודעים מה מידת ההשפעה שיש לידיעה על מהות. אך אנו יודעים ש"מה יחשבו אנשים" מהווה, לעתים קרובות, שיקול משמעותי בפעולת האדם, גם אם לא יבוא הדבר לידי ביטוי בצורה של פעולה ידועה. אם יש לשיקול כזה משמעות אובייקטיבית הרי שבמידה שבה זה נכון, יש השפעה - הווה אומר: קשר הכרחי - לידיעה על הידוע.