תיאוריית הפקק

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 820

 

תיאוריית הפקק

אחת הסיבות - ואולי העיקרית - לקושי הגדול להביא אנשים לעמדה גבוהה יותר, ללמד אותם, לשכנע אותם או לשנות את עמדתם, היא שאי הידיעה שלהם, כמו הידיעה, מותאמת למידת עמידותם. בצד כל ידיעה יש גם אי ידיעה, ואין ידיעתו ואי ידיעתו של אדם אחד דומות לרעהו.

אנו יודעים כי ידיעה היא דבר טוב באופן כללי אך לא כל ידיעה ולא בכל הקשר. יש זמנים בהם ידיעת הנאה מתבזבזת ואיננה יכולה להביא תועלת, ויש זמנים אחרים בהם ידיעת צער עלולה להביא רק אסון ולא תועלת. מה שאתה יודע יכול להיות לטובתך או לרעתך - וכך הוא גם מה שאינך יודע.

סקרנות כללית ותאווה בלתי מבוקרת לרצות לדעת שקולה לקיצוניות השנייה של בורות שאיננה מעוניינת להרחיב את ידיעותיה בדבר.

העיקרון שהפקק החשמלי מבוסס עליו הוא אותו עיקרון שעליו דיבר גורודייף בתיאוריית העכבר ואותו עיקרון טבעי הפועל כאשר סופג הגוף אבידת אבר ואיננו חש כאב. בכל המקרים הללו יש ניתוק בהעברת מידע. כל אלה הן וריאציות של פחות מידע מועבר בצינורות מסוימים או של ניתוק ממעבר מידע, כשהסיבה היא שהמערכת המתכננת דאגה למצב שבו, במידה מסוימת, עלולה להיות הצפה של מידע או של חומר שעלול לפוצץ או לשבור את מיכל האיכסון שלו. כדי למנוע זאת, מנגנון זה משתק את פעולת עצמו בכדי לאפשר למערכת לשמור על עצמה ועל מה שכבר בנתה בכדי שלא יאבד.

בעצם קיומו של מבנה זה בתהליכים ובמנגנונים טבעיים יש משום המחשה של סדר עדיפויות שבו נוקט הטבע. הראשון שבהם הוא העדפת השלם על פני החלק. מחוץ למקרים שבהם יישמד השלם בשל פגיעה של חלק ממנו, יעדיף הגוף, לזמן מה, את הפגיעה בחלק ממנו כדי להשיבו לתקינות לפני שהוא שב למלא את חלקו בשלם.