ענווה מסוכנת

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 743

 

ענווה מסוכנת

על ידיעה יחסית ומשניות פוליטית

אחד הקשרים המעניינים בין אפיסטמולוגיה לפוליטיקה הוא שזה הגורס שאין בנמצא אמת מוחלטת דן עצמו, פוליטית, למעמד משני ולכן לעולם לא יגיע לעמדת הנהגה.

הנחה מוקדמת שהיא שלב ראשון ויסודי לכל ידיעה היא ההנחה שיש ידע מוחלט. הנחה זו מובנית בכל תודעה בצורה טבעית, מחוץ ליוצא מן הכלל של התודעה האנושית, וגם זאת רק מכיוון שבתנאים מסויימים, בגלל בעיות רעיוניות / פילוסופיות האפייניות לפילוסופיה המודרנית עלול היחיד האנושי לסבור כי אין בנמצא דבר כמו ידע מוחלט.

סברה מוטעית זו יכולה לבוא לידי ביטוי במגוון דרכים ומידות; בין היתר, עלולים אנשים להחזיק בגישה כי "יש דברים מוחלטים ויש דברים לא מוחלטים". לתפישות מסויימות, שבעיקרן פסיכולוגיות, זה עלול להיתפש כנוסחת פשרה המאפשרת חופש למגוון תפישות. קבלת רעיון זה תהיה, כמובן, פסיכולוגית ולא לוגית, כלומר כזו הנסמכת על תחושה ולא על ניתוח הגיוני.

עם זאת, תבוא תפישה זו לידי ביטוי בצורות שונות של פעילות אנושית ובתוך זה הפעילות הפוליטית. היא תתייצג באופן ברור במחנות אשר אינם שואפים להנהגה פוליטית. מחנות מסוג זה יהיו תמיד לויינים של המנהיגים העיקריים, כי מה שמאפיין את המנהיג הוא המחשבה שהוא צודק והאחרים טועים.

דבר זה נכון, אגב, גם לגבי גורמים המצהירים על עצמם כעל פתוחים ו"ליברלים"; בפועל, מי שמגיע להנהגה, יהיה תמיד זה שסובר כי דרכו שלו היא הדרך הנכונה ודרכי האחרים מוטעות, אם לא גרוע מזה. זה שסובר כי יתכן והאחרים צודקים והוא טועה – מה שלעתים יבוא לידי ביטוי גם במסווה של הרעיון ש"הכל צודקים, איש איש לפי השקפתו" – מכשיל את עצמו בעצם הסברה ולעולם לא ינהיג, כי הוא לא רואה את עצמו כמי שמחזיק באמת מוחלטת.

לעתים קרובות, מסייע להססנות האפיסטמולוגית-פוליטית הרעיון הפרגמטי שהמוחלטות הפוליטית היא יסוד העריצות ולכן היא מנביעה את הכפיה והרודנות. למעשה, הקשר העובדות והקשר ביניהן נכון אך לא ההיסק: זה נכון שעריצים סוברים שהם צודקים ומחזיקים באמת המוחלטת וזה נכון כי הם מטילים מרות על נתיניהם ועל סביבתם, אך זה אינו אומר שהם באמת צודקים ו/או שזה צודק – גם אם אתה צודק – להטיל מרות באמצעות כפיה.

פוליטית, העובדה שאדם צודק איננה נותנת לו זכות לכפות את דעתו ואת הצדק והאמת על אחרים. לא מדובר במציאות שמיימית או דמיונית אלא בנוסחה מטפיסית- מעשית, במה שמזין את המציאות האנושית כל הזמן: כל בעל מקצוע מכריז כי הוא בעל ידע מוחלט, צדק ואמת בתחום שבו הוא שולט – ושום איש מקצוע המכבד את עצמו לא יזהם את מקור פרנסתו בנגע הכפיה. בשוק החפשי הפתוח לכל מדוכנע כל מורה למתימטיקה בכך שהנוסחאות שהוא מלמד הן הנכונות (הוא לא יגיד לתלמידיו ש"שתיים ועוד שתיים הן ארבע אך אפשר גם אחרת" אלא יעמוד על דעתו ש"ארבע" הוא הפתרון המלא, הבלעדי, שמורים אחרים טועים – ושהתלמיד לא חייב להסכים עימו ויכול ללכת למורה אחר.

כך יהיה גם עם המורים לנהיגה, לתזונה, להסטוריה ולפילוסופיה (לא מודרנית) – כולם יספקו מה שנראה להם כידע אמיתי ומוחלט, כלומר כזה שניתן ליישום במציאות המעשית – וכולם יקחו אחריות על האמיתות המוחלטת של החומר שאותו הם מלמדים. שום תלמיד שמכבד את עצמו (זולת תלמיד לפילוסופיה מודרנית) לא יהיה מעוניין ללמוד משהו לא מוחלט.

בחברה האנושית, שבה כל מעשה מבוסס על ידע, איש לא היה מוכן לנסוע על גשר שנבנה לפי תפישת אמת לא מוחלטת או על ידי ועדה שהחליטה על פי ותק מי מבין חבריה צודק ואיש לא היה מוכן שבבנו יטפל רופא שאינו משוכנע כי הדיאגנוזה כי הדיאגנוזה שהוא קובע היא נכונה באופן מלא.

כל אחד מהאנשים המובילים בחברה האנושית ידע הוא מנהיג מהדרגה הראשונה, ואם הוא אדם ישר הוא יודע גם את גבולות הידיעה שלו: הוא יודע מה הוא לא יודע ואיננו לוקח אחריות על כך.

הדרישה הלא-רציונלית ממנהיג פוליטי לפעול אפילו אם אין לו ידע מוחלט גורמת גם לאלה המונהגים על ידו לגרום לו להובילם לתהומות האסון בגלל היעדר אמת-מידה לביקורת. היעדרה של אמת מידה כזו נעוצה בסברה שאין לבעיות פתרונות מלאים וזו נחה על כרעי התרנגולת של הרעיון שאין עמדה, דעה, מגמה או אמת מוחלטת בפוליטיקה כפי שאין כזו בפילוסופיה.

כך אחראית הפילוסופיה המודרנית, במובן הגרוע של המלה, לקשר בין האפיסטמולוגיה של הלא מוחלט לפוליטיקה של הלא מוחלט. כך, באמצעות הפסיכולוגיה של הפוליטיקאי שאינו קובע עמדה מוחלטת, מתאפשר לרוצחים מטורפים ולחסרי אחריות אחרים, המשוכנעים שבידם ידע מוחלט, לתפוש את עמדות השלטון הרמות ביותר במשטרים הדמוקרטיים של זמננו. כך, המחשבה ש"גם הם, אולי, צודקים" מהווה את היסוד להתקפלות של ה"ענווים" והרשעים יורשים את הארץ.

זהו גם, אולי, המקום שממנו צומח שיתוקו של האדם המודרני לנוכח השתלטותן של חיות אדם על החיים הפוליטיים; חוסר היכולת לומר דברים מוחלטים בפניהם של עריצים נובע מכך שעקב החדלון הפילוסופי מוכרע היחיד המשכיל עוד לפני הקרב, בשל היותו משוכנע שגם העמדה המנוגדת לו לגיטימית. אין ספק שלפחות מבחינה עובדתית, זהו היסוד להשתלטותם של שודדים על חברת היצרנית: כאשר היצרן אינו יכול להגן על ערכיו מתוך ידיעה מוחלטת על צדקתו, הוא יוצר מלחמה שתוכרע באמצעות הכוח.

ליצרן הערכים של היום, המוכנע על ידי הברברי, ניתן לומר כך: כשאין המוחלט משמש לך ככלי מלחמה רעיוני ראשי, כשאתה מניח לרעיונו של השודד להתקיים כאפשרות רעיונית לגיטימית בעולם לצד האמת שלך, אתה הסגרת את האמת והצדק כשבויים בידי אויביך. אם אתה הוא שהסכמת על השמטת הבעלות על האמת המוחלטת, אתה האחראי לכל הנובע מרעיון אי המוחלטות, כולל ההשתלטות על רכושך בשם הרעיון שאיש אינו יכול לקבוע מסמרות מוגדרות לגבי בעלות על רכוש.

שימו לב לכך שהעולם של היום נשלט על ידי שופטים הטוענים לאי שיפוטיות, על ידי בוזזים הטוענים לאי קיומן של אמיתות מוחלטות כמו רכוש אישי ועל ידי פוגעים בזכויות אדם, הטוענים כי איש אינו יכול לדעת דעתו של מי צודקת. כל אלה הן צורות של פעולה לא מוסרית אשר הותרו, למעשה, על ידי מי שלא בלם, באמצעות תפישת צדק מוחלט, את אי המוסר.