על השנאה הטובה

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 724

על השנאה הטובה

ידוע מאד הוא הביטוי הכל-כך אפייני לתרבות היהודית "קנאת סופרים תרבה חכמה". אני מציין "כל-כך אפייני לתרבות היהודית" כי אחד ממאפייניה של תרבות זו היא הגישה ההופכת על פיהם את משמעם של מושגים מסויימים ומבהירה שהדרך בה מקובל לתפוש אותם איננה נכונה – או, כפי שזה במקרים אחרים, היא מהווה רק צד אחד של המטבע. זהו המקרה של "קנאת סופרים": למי שחושב שקנאה היא דבר שלילי בא הדבר לומר כי יש בה צד חיובי וכי היא מהווה גורם תחרותי רב עצמה, אשר מביא את המשתתפים, כמו בכל תחרות ראויה לשמה, להישגים גבוהים.

גם מושג השנאה נתפש אצל רוב בני האדם כדבר שלילי. הם בד"כ אינם חושבים על כך וזה נובע דבר זה מתוך כך שהם מניחים כי מה שנוגע לשנאה ברור ומובן מאליו, אך זה איננו כך: השנאה היא רגש, וככל רגש, היא מהווה תגובה אותנטית ובעלת משמעות לעובדה חיצונית כלשהי, שהיא בעלת משמעות לאדם החש אותה. השנאה והאהבה משלימות זו את זו. האהבה מהווה תגובה על החיובי לחיים והשנאה על השלילי. במובן זה, השנאה היא צידה השני וההכרחי, אובייקטיבית ולוגית כאחד, של מטבע האהבה. שנאה היא עובדת קיום מטפיסית – גוון או קצה של טווח רגשות שהוא כולו לגיטימי. אהבת הטוב ושנאת הרע הם העליה והירידה של מדרון ההר שבו קובע היחיד, באמצעות פעולתו שלו, אם מדובר בעליה או בירידה. האהבה והשנאה קיימות כפוטנציאל אנושי אשר היחיד יכול לממש אותן על ידי קשירתן להקשר מסויים.

אין בנמצא אהבה בלא שנאה; באהבתך משהו אתה שונא, בהכרח, מה שמאיים עליו. והשנאה איננה אלא קריאת מונה, מחוג המצביע על עובדה – היא אינה שלילית במהותה אלא להיפך: קיומה מסייע לאדם. מבלי שנשאף לחוש בה, יש לזכור כי אין השנאה שלילית יותר מצל המציין חוסר אור או מכאב המציין מצב של הרס. בעולם שבו, באופן אוטומטי, נתפשת האהבה – כמו השלום – כחיובית, זה חשוב לומר שהאהבה איננה חיובית והשנאה, אחותה, איננה שלילית. זה איננו אומר שהאהבה איננה עדיפה על השנאה – אך זה אומר שמחוץ להקשר השנאה איננה שלילית או חיובית – ובהקשר של שלמות רגשית, זה שאינו יכול לשנוא גם אינו יכול לאהוב.

מי שמנסה לדכא את יכלתו לשנוא יפגע ביכלתו לאהוב. על האדם להשגיח על שנאתו שתהיה נכונה וטובה, שתהיה מועילה ומדוייקת. זה חשוב שהשנאה, כמו האהבה, תהיה מכוונת אך ורק כלפי מה שראוי לה. שנאה לא ראויה גרועה ממש כמו אהבה לא ראויה. שנאה יכולה להיות ילדותית, טועה, טפשית ומזיקה. שנאה יכולה להיות מבוגרת, נכונה, חכמה ובונה. שנאה צריכה להיות כפי שהיא יכולה להיות: טובה.

שנאה טובה היא שנאה כפי שהיא צריכה להיות: שנאה הממלאת את תפקיד ההגנה על המהות האהובה, שנאה שמכוונת באופן מדוייק נגד הגורם השלילי ולא כנגד שום דבר אחר. דוגמאות לשנאה שקיימת ביחס ישר לאהבה: א. מורה שונא את המגרעות של תלמידו. ב. רופא שונא את מחלתו של בנו וגורמיה. ג. אני שונא את השמאל אך לא את השמאלנים; אני שונא את הרעיון השלילי אך לא את החולה הנושא אותו. אינך יכול להימנע משנאה יותר משאתה יכול להימנע מכאב, צל או אבדן – אך ככל שתשליט עליהם את הבנתך תוכל להוציא יותר מתוק מעז – ואז תהיה גם שנאתך טובה.