עובדות ועיכולן

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 686

 

עובדות ועיכולן

בניגוד לאחת הטעויות השכיחות, עובדה איננה מושג השייך לעולם החומר.

יש בנמצא עובדות רוחניות וחמריות – והעיקריות הן העובדות הרוחניות, כמו עובדת קיומם של מושגים, שהם נוסחאות הקיום הפיסי. עובדה חמרית היא צורת הופעה של עובדה רוחנית לפני החושים.

התפתחותו של אדם מתרחשת ביחס לעובדות המציאות; כמו גדילה פיזית, גדילה רוחנית משמעה תפישת מקום גדול יותר בחלל. הגדילה הפיסית, המתרחשת בעולם החומר, נעשית תוך התמזגות עם מהויות פיסיות אחרות, המהוות מזון ועוברות דרך הגוף, כשהן מסייעות לגדילת נפחו. הגדילה הרוחנית מתרחשת על ידי מודעות גדלה לקשרים שבמציאות.

קשרי המציאות קיימים ביחסים שבין חלקיה וגם ביחסים הפנימיים שבין חלקי המהויות הכלולות בה. כל מהות המהווה מושא לחושי היחיד תעבור תהליכי עיכול רוחני ביחס ישר להתבוננותו של היחיד ולכושר ריכוזו. אחרי כל עיכול של מהות יגדל כושר העיכול של המעכל.

תמונת הנערה הקוראת מכתב של ורמיר לא תיראה בעיני המתבונן זהה בכל פעם. בפעם המאה תיראה תמונה זו למסתכל בה שונה לגמרי ממה שנראתה לו בפעם הראשונה. העקרון המעורב זהה למה שמתרחש בעת ההאזנה המאה לקטע של יצירה מוסיקלית. אחרי שנה של האזנה למוסיקה ישמע המאזין יצירות מסובכות ביתר קלות מאשר שמע בהתחלה – כי כבר איחד לתוך עצמו את הערכים הרוחניים הכלולים במוסיקה. משהפכו ערכים אלה לחלק ממנו, עלתה יכולת הקליטה שלו כפי שחיזוק מערכת העיכול מאפשרת לעכל חומר רב יותר.

כל יצירה מסויימת מכילה, כמו כל עובדת מציאות, את החמרי והרוחני כאחד – כשהחמרי הוא המסויים והסופי והרוחני הוא המופשט והאינסופי. במובן זה מערב כל מפגש עם יצירה אמנותית (ולא רק) שני רווחים: 1. את הרווח שבחוייה המיידית של הנגיעה ברמה החושית. 2. את הרווח שבלימוד – שבו היצירה מלמדת איך ליהנות מן היצירה הבאה ובכך חורגת מזמנה ומקומה.

שני אלה נעשים בו בזמן ומבלי לפגוע זה בזה, כמו במציאות שבה משולבים החומר והרוח כשני צדדיה של אותה מטבע. דוגמה פשוטה לשילובם של שני היבטים עובדתיים אלה בתהליך העיכול הוא מה שמתבצע בעת אכילה: בזמן שבו חשים החושים בטעמו של המזון מקבל הגוף בכללו את התזונה הנחוצה לו לאחזקת מערכותיו ברמה הביולוגית והכימית.

בדרך דומה, עיכולו של האדם את העובדות המורכבות שבהן הוא פוגש במציאות – החל מהאירועים הטבעיים וכלה ביצירות האדם – הוא תהליך כפול-היבטים שבו מודע האדם חמרית רק לאחד מהיבטי העיכול. ההיבט השני, הרוחני, אינו נתפש ישירות. בזמן שההיבט הראשון חוייתי, השני מופשט.

והחוייתיות, כפי שניתן להפיק משמה, היא היסוד החי, המייצג את החיים עצמם. כך, ההיבט החוייתי של עיכול עובדות העולם הוא אשר בו יכול האדם לחוות באופן ישיר את התפתחותו וגדילתו ממש בזמן שבו מתרחש התהליך, באמצעות הנאתו; ההנאה היא הביטוי של הגדילה וההתפתחות ברמה החושית. היכן שיש הנאה יש גדילה.