לחבר ולהפריד

 

לחבר ולהפריד

האדם מוצא עצמו מופרד מן העולם ועמל לחבר את שהופרד מחדש: לדעת, לכבוש, להרוויח, לנסוע, להקיף, להנות וכיו"ב – כל אלה הם צורות של נסיונות חיבור.

הנטיה הטבעית היא החיבור, אלא שהחיבור צריך להיעשות בהתאמה וללא התאמה אין חיבור טוב = אין חיבור. העקרון השולט בעולם הוא פירוק תמונת ההרכבה במטרה להרכיבה לאחר מכן.

הידיעה הראשונית היא שלמה, אך אין בה את ידיעת החלקים מבחינת ההתייחסות לשלם.

הידיעה המושגית היא משנית וחלקית והיא חותרת להשיג את האחדות הקדומה מתוך עירוב ה"אני" כ"אני מחבר". שאיפה זו מובלעת בפעילות אנושית רבה כמו משחקי הרכבה, גינון ורקימת גובלנים.

להנאה במשחק ההרכבה יש שני היבטים, הנאה ברוח ובחומר: 1. הנאת החיבור של חלק למשנהו (הנאת החושים / חומר) 2. הנאת בניית האחדות של השלם (הנאת הרוח). שתי הנאות אלה רוויות זו בזו אך ניתן להפרידן.

לפעמים יש צורך לשבור עצם שאוחדה לא כהלכה, שהחלקים שלה לא הותאמו באופן שלם, כדי לשוב ולחברם מחדש – זה מה שקורה במקרה של ההכרח "לשבור" למישהו אמת שנראית לו כשלם.

אךמעבר לכל, במודע או שלא במודע, כולנו מתקדמים אל האיחוי, אל ההשלמה, אל השלום.