כוחו ההקשרי של הרוע

כוחו ההקשרי של הרוע

כוחו של הרוע בא לידי ביטוי במיוחד בהקשר החומר, שכן זהו המימד היחידי שבו הוא יכול לנצח; הרע יכול לנצח את הטוב רק ברמת החומר או, במלים אחרות, הלקוחות ממילון הדת, במימד האליליות. הרוח היא ההקשר הכולל והחומר הוא ניתוק מהקשר. הרוע משתמש באפשרות הניתוק מהקשר בדרך קבע כי ניתוק זה אופייני לו.

למשל, כל פעולה שבה תאשים את הרע בטעות או בכוונות רעות - דברים שרק הוא יכול לאשר - הרי אם הוא רוצה להכחיש זאת, הוא יעשה זאת על ידי כך שיקח את הענין המסויים שבו מדובר, ינתק אותו מהקשרו ויראה כי לא עשה שום רע על יסוד השוואה לאותו ענין, כשהוא מופיע בהקשר אחר. זו הדרך שבה ישמש הקשר לא רלוונטי כמקום מסתור לצורך התחמקות ממענה נכון ואישור טעות או מחדל, שגם הן צורות של הופעת רוע במציאות.

כשל זה מתבטא במיוחד כאשר מצביעים על ההישגים של הרוע, שהם ממילא זמניים, מקומיים ואינם כאלה שיכולים להיוותר לזמן ארוך או להקשר רחב. בהקשר זה יכול התחום הצר שבו נוחל הרוע נצחונות לשכנע רק את מי ששוכח את התמונה המלאה.

רוע לב הוא תכונתה של מהות חיה שהטעויות במערכת שלה הפכו לגורם השליט/הקבוע בה. במובן זה, כל טעות או מחדל הם, לפחות ברמה המטפיסית, ביטויים של רוע. אך בשל היותו על-אנושי, אין זה רוע שנובע מן האישיות המסויימת דווקא אלא מגורמים חיצוניים, שיתכן שאין לאדם כלהוט שליטה לגביהם.

נצחון של הרוע החיצוני בא לידי ביטוי בכיבוש המהות הפנימית ובהחלפת תוכנה. דבר זה יקרה כאשר בשל ריבוי אסונות או פגעים קשים נכנע להם האדם בהאמינו כי הם מייצגים את מה שמהותי במציאות. עם זאת, לרוב לא די בקשיי החיים כשלעצמם כדי להביא את האדם למסקנה שאין החיים טובים.

הטוב תואם מציאות יותר מהרוע, שכן העקרון המטפיסי היסודי של החיים מאשר את הקיום כדבר טוב ולא כרע. בנוסף לכך תובע הקיום מן האדם את כל התבונה שיש בו כדי שיהיו חייו טובים, והדבר קושר את הטוב לתבונה. דבר זה מוביל להכרה ברעיון שהקיום רע הוא המלאכותי ביחס למציאות העובדתית ולפיכך הוא זה הדורש הוכחה אמיתית ואין די ברגשנות כדי לבססו.