חוקי עוול ויחסי משפחה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 722
חוקי עוול ויחסי משפחה
מושג חשוב זה נגזר מן החוק המלאכותי אשר נגזר מהחוק המטפיסי. כאשר חוק החברה המלאכותי עוקב אחר החוק המטפיסי הוא חוק של צדק וכאשר איננו הוא חוק עוול.
כשאנו באים לתקוף חוק כמעוות אנו יוצאים מתוך הנחה שעיוות הוא יחסי לישר, כי מושגית, העיוות נגזר מן הישר (עיוות הוא עיוות של משהו ישר). הישר שלנו הוא חוק הטבע ובמיוחד החוק המטפיסי שהוא אבי חוקי הטבע הפרטיים.
דוגמה להבדל שבין חוק טבע לחוק מטפיסי: קשר האהבה שבין הורים לילדיהם תקפו מטפיסי שכן הוא קיים באופן יסודי במציאות ונגזר לוגית מיחסה של מהות חיה אל עצמה ואל חלקיה שלה. כך, הורות היא ביטוי של אנוכיות נאורה: הראייה לכך היא שהילד הוא חלק מן ההורה על אף שהוא מופרד ממנו מבחינה פיזית. מאידך, ההופעה של יחסי הורים-ילדים בטבע שונה לחלוטין בין מין למין וההבדלים בענין זה הם עצומים: יש מינים שבהם קיימת פעילות רצופה של שיתוף פעולה בין הורים וילדים לאורך כל חייהם ויש מינים שבהם אין שיתוף פעולה כזה או שיש שיתוף פעולה כזה אך ורק לזמן קצר.
יש מינים שבהם היחס ההדדי של הורים וילדים הוא אלים וכוחני ויש מינים שבהם הוא רוחני ביסודו ועדין. יש מינים שבהם יחסי ההורים והילדים הם כאלה שההורים נחשבים למשפיעים והם קובעים לילדים את דרך חייהם ויש מינים שבהם הדבר הוא להיפך: שעם התבגרות, הצאצא הופך לשליט על חיי הוריו תוך כדי שהוא דואג למחייתם. אך כל הצורות השונות הללו, הקיימות כחוקי התנהגות של מינים שלמים, נגזרים מאותו עיקרון מטפיסי של מחויבות ויחס קרוב, יחס של שייכות, בין ההורים והילדים. כל השונויות הללו אינן אלא יישומים הקשריים של העיקרון היסודי הקבוע, המבוטא ברמות שונות, בדמויות שונות ובהופעות שונות במציאות.
במיוחד בהקשר של דוגמה זו, כפופים היחסים המשפחתיים האנושיים גם למנהגים הנובעים מרעיונות חברתיים, אך השוני בין סגנונות יחסים אלה מוגבל במידתו לעקרונות הטבעיים.
מה, אם כן, עם החוקים המגדירים את טבע האדם?
מכיוון שהאדם הוא חי בחירתי שאיננו מוגבל על ידי חוק טבע מסוים להתנהגות זו או אחרת, הוא יכול, פוטנציאלית, להתנהג לפי כל אחת מן האפשרויות הפרטיות הללו של החוקים הטבעיים (אך הוא איננו יכול להתנער מן החוק המטפיסי) ואכן החברות האנושית, לא רק שהן שונות לחלוטין בגישותיהן לנושא זה, אלא שיש בהן דינמיקה של השתנויות שבמסגרתן נתונה לכל יחיד אנושי הבחירה, הזכות והאפשרות להשתנות בימי חייו - ולעתים הרבה יותר מפעם אחת. לכן משנים אנשים עמדתם מאחת לאחרת לגבי ההשקפה על היחסים האידיאליים.
אך איך יודע, אם כך, אדם על היחסים המושלמים בין הורים לילדים?
הוא לא יודע. כלומר, לא קיים אצלו באופן טבעי ידע כזה וגם אין כזה במציאות. האדם אינו מקבל מן הטבע ידע כזה מראש מכיוון שהוא צריך לחשוב, להעריך את הנתונים ולהחליט באופן עצמאי, תוך כדי פתירת הבעיות המסוימות המיוחדות לכל תהליך, כאשר הן באות לידי ביטוי יום יום ושעה שעה.
דבר זה מחייב את האדם לעמוד על המשמר ולעולם לא להחזיק במדיניות מפורשת אחת שתכלול תשובה סדורה שתענה על כל השאלות ותפתור את כל הבעיות. יתרה מזו - הוא חייב להתעמת, בין אם הוא הורה או ילד, עם הצד השני, אשר בין אם הוא הורה או ילד, גם לו יש מערכת בוחרת, שופטת ומעריכה וגם זו מסוגלת לתת תוצאות שונות לגבי כל ענין נתון.
כל זה מסתכם בכך שהאדם הוא חי אשר מטבעו איננו יכול לנוח ולשקוט על שמריו. לצורך קיום הוא חייב לעסוק כל הזמן בטיפול בבעיות שצצות ועולות ולגם לנסח בעיות כאלה, לצרכי טיפול מודע, מדי יום ביומו ומדי שעה ושעה. ניסוח נאות של בעיות מוביל לניסוח של פתרונות, עקרונות וחוקים, שבאמצעותן יכול האדם לעשות את חייו ליעילים.
כאשר האדם מנסה לנסח חוקים במסגרת הסכמים כלליים עם עצמו ועם חבריו בני האדם, הרי נמצא שאם הוא רוצה להגיע להתאים את חוקיו לאמת גדולה ככל האפשר בכדי שיעזרו לו בחייו - כי זה, ורק זה, הוא תפקידם הנכון של החוקים - הרי ככל שהוא מתרחק מן האירועים המסוימים הוא משיג אמת יציבה יותר ואיתנה יותר, אשר באמצעותה הוא יכול לטפל בגם באירועים מסוימים וגם בעקרון המופשט, אם וכאשר הוא מתעמת עימם במציאות היומיומית של חייו.
מבחינה זו האמת הטובה ביותר, השלמה ביותר והיציבה ביותר קיימת במדע הפילוסופיה, בגלל מופשטותו הגבוהה ובגלל התרחקותו מן המסוים במידת האפשר.
מבחינה זו על חוקי האדם להיקבע בהתאמה מוחלטת לחוקי המציאות - וחוקי המציאות מנוסחים בפילוסופיה בצורה שלא ניתן לאירוע מסוים במציאות המסוימת לחדור אל ההגיון הפנימי של עקרונותיה. הבעיתיות, לכאורה, בענין זה, היא שיכול להשתמע מכך כי לניסוחים הפילוסופיים לא צריך להיות שום קשר למציאות המסוימת, אך חשוב להבין כי הקשר מסויים תמיד יתקיים מכיוון שכל הדברים, כולל ניסוחים פילוסופיים, מתבצעים במציאות מסוימת ולא ניתן לבצע שום בריחה או יציאה ממנה.
אין לחשוש שמא הפילוסופיה תתנתק מהמציאות. את הפילוסופיה לא צריך להביא אל המציאות; היא מחוברת אליה בצורה יותר חזקה משיכול כל פרט מציאות להיות מחובר - ויותר מכך. כלומר: בזמן שבו כל פרט מציאות נפרד מן האחרים הרי עיקרון או חוק פילוסופי נמצאים בכל פרטי המציאות ומבחינה זו הם מהווים תפישת מציאות טובה וחזקה יותר, כמלט אשר מאחד את המציאות ואוחז בה באגרוף שאינו מניח לחלקים להישמט ולהיעלם. כך, במובן זה, הפילוסופיה והחוקים הנגזרים ממנה מצליחים להיות יותר מציאותיים משכל עובדה מסוימת יכולה להיות כשלעצמה. זהו גם טיעון חשוב כנגד כל מי שיוצא כנגד הפילוסופיה כמשהו שבגללו מתקיימת התנתקות מהמציאות.
בקשר לכך שכניסה לפוליטיקה מהווה שיתוף פעולה עם הרע – באמצעות ענין משיכת חלק מן הכספים מתוך המערכת הציבורית - ניתן לשים את הקו המוסרי בנקודה בה האדם הנדון משתתף בחקיקת החוקים או לא. אם הוא יוזם חוקי עוול חדשים, הרי הוא בוזז - אך אם הוא נוטל כספים שכבר נבזזים ואין לו יד ביזימת ביזה זו אז הוא נמצא בחזקת גונב מגנבים(*). בהקשר כזה, אם הוא פועל למטרות חיוביים, הוא מנצל ערך שבלעדיו היה מנוצל למטרה שלילית וממילא לא מושב לבעליו.
(*) מבלי להיכנס לשאלה אם גונב מגנב פטור או לא - יש הבדל עקרוני בין גניבה מבעל רכוש לבין גניבה של רכוש גנוב מאדם שגנבו.