הגבול המטפיזי של הקיום

 

הגבול המטפיזי של הקיום

הרעיון שכל דבר ניתן לנתח ולהוכיח על פי היבטים חומריים בכדי לברר ולהשיג את הערכים שנצרכים ממנו משולל יסוד מציאותי. מזון טעים או ביצוע מוסיקלי טוב, כמו בית נעים ונוח לאדם הם בעלי היבטים טכניים מדודים אשר ניתנים לשחזור עד רמה מסוימת. אך מעבר לאפשרויות השחזור וההעתקה הללו, אשר מגדירים את מה שיכולים אנו, מושגית ולא מושגית, לעשות כמו המקור, קיים ההקשר האותנטי, המקורי, היחידאי אשר אינו בר שיחזור מדויק - מטפיזית.

היותו של היחיד האנושי בעל מאפיינים רוחניים רבים שאינם ניתנים לשיחזור או לחיקוי מלא, אומרת שקיים גבול בעל אופי מטפיסי שאינו מאפשר שכפול מושלם של ההקשר האישי. דבר זה מתאים לכך שהאדם הוא מורכבות של גורמי רוח וחומר שאיננה חומרית, כלומר איננה ניתנת לשחזור על ידי חומרים, פשוט בשל חוסר היכולת להחליף את ההיבט הרוחני כפי שניתן לעשיה לגבי היבטים חומריים.

אי האפשרות המטפיזית מופקת מה"קל והחומר" על יסוד העובדה שאדם איננו יכול אפילו להתחקות אחר כל פעולת האורגניזם שלו עצמו, שלא לדבר על העתקתה וקל וחומר להעתיק פעולתו של אדם אחר או שאחר יוכל להעתיק את פעולתו. ושוב – ניתן עד גבול מסיים לחקות את פעולתו הגופנית של אדם או אפילו פעולות מחשבתיות וידיעתיות שלו, אך לא ניתן להחליף או לחקות את ההקשר המלא של קיומו, שרבים בו המרכיבים הרוחניים והאישיים אשר מבטאים את התייחסותו האישית לעולם – וזו איננה ניתנת להעתקה מושלמת.

אך הבסיס האמיתי למעמד המטפיסי של חוסר אפשרות השחזור הוא העובדה שבמציאות שום דבר איננו זהה לדבר אחר – ועצם ההשוואה בין שני דברים כדי לברר את מידת הדמיון שביניהם נעשית מנקודת מבט חיצונית להם אשר, בהכרח, נמצאת מעבר להם. ההימצאות מעבר למהות הנמדדת היא, במונחים חמריים, חציית גבול. מבחינה מטפיזית זהו מעבר למימד זר, שונה. ואם כך הדבר ברמת המהויות החומריות, שבו ניתנות הן להשוואה רק חלקית בשל היבטים הנמדדים מחוץ להקשר המלא, רל וחומר שלא ניתן לעשות זאת על יסוד הקשר מלא.