הבגידה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 706
הבגידה
אירועים, תירוצים וברית לא-קדושה
יוצאים ברברים לא יצרנים אל חוצות התרבות ומתחילים להרוס. בהנאה שלמה, ללא סיבה אמיתית, פשוט מתוך יצרם הכמוס, המוצא הזדמנות לבטא את עצמו, של שבט אנושי לא-תרבותי, אשר מגיח ממקום קדום ביותר בהתפתחות האנושית.
אבל בעיני כמה בוגדים תרבותיים, מדובר בלא פחות ולא יותר מאשר במגמה לגיטימית – במאבק על זכויות מדוכאות – ולצורך כך הם מצדיקים כל מידה של אלימות.
לתירוץ זה, המצוץ מן האצבע, אין יסוד עובדתי או רעיוני, אין מנהיג, אין תנועה - ואין שום אמירה מקדימה שתסביר או תכין אזרחים חפים מפשע להתקפה על רכושם.
אך ברבריות איננה, בהכרח, טמטום; שום ברברי שמבין ענין אינו יכול לוותר על תירוץ כזה, המעלה אותו באחת ממעמד של בריון-רחוב לדרגה של אידיאליסט. תירוץ כזה שווה, עבורו, זהב, שכן הוא יכול לשלוף אותו מכלא העוני והאלמוניות ולמקד עליו את מיקודה התקשורתי של התרבות והפוליטיקה המושחתת שלה, תוך הצגתו כמנהיג עממי.
במהומות האחרונות בצרפת, מתחרים ביניהם אנשי התקשורת באספקת שירותי תירוץ למתפרעים: לפי תירוצים אלה, דיכוי אתני, כלכלי ומה לא, הם סיבות ההתפרעות והברברים אינם אלא קרבנות שוד, התובעים מן התרבות את מה שמגיע להם ממנה.
פסוודו-אינטלקטואלים אלה, מן התקשורת והאקדמיה, מעניקים לנער הברברי האלים, המשתולל בהתקיפו את השוטרים, מגיני התרבות, נופך של גבורה, כמו זו של דוד נגד גליית. מחד, הם אינם לוקחים בחשבון את קיומו של מצב תודעתי של בור אלים, המצית ומכה פשוט כי מוצא חן בעיניו להרוס (וזה הרבה יותר פשוט ומהיר מלבנות) ומאידך הם מעניקים לו מעמד של מורד-מהפכן בנוסח המיתוסים האירופאיים הקיימים ביבשת לפחות מאז המהפכה הצרפתית.
די בכך שאינטלקטואלים כגון אלה יכתבו מאמר המציג את ההרסן כלוחם חופש ובעורכי עיתונים חסרי-אחריות שיפרסמו זאת, כדי לשפוך שמן למדורה הלא-קיימת ולמעשה להצית אותה; בין "פילוסופים-לרגע" רבים המניחים ויוצרים את המבוקש, כי תוך זמן קצר יצוצו להם ה"מנהיגים" המקומיים ויוכתרו בכתרי המהפכנות על ידי אלה שמתיימרים למצוא אותם אך, למעשה, ממציאים אותם.
משמעותה של ברית בלתי-קדושה זו, בין אנשי הרוח והברברים, היא בגידה. בגידה תרבותית, שבה שני כוחות אלה שותפים. בגידה עקרונית זו בתשתית התרבות המקיימת אותם בחיים, מתבצעת מתוך חלוקת עבודה, שבה צד אחד עוסק בהרס התרבות – והשני מצדיק אותו; אחד פושע והשני שופטו לכף זכות. הברברי מוצדק על ידי האינטלקטואלי.
המאבק הוא רק בתחילתו; נגד שני בוגדים אלה ומלחמתם נגד התרבות יש לצאת לקרב חיסול. כל מידה שבה תאפשר התרבות האנושית לברבריות או למצדיקיה להתקיים בקרבה היא דרגה של התאבדות מצידה, כי עלי אדמות אין מקום לתרבותי ולברברי גם יחד.