האתגר של הפילוסוף

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 672

Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin-top:0in; mso-para-margin-right:0in; mso-para-margin-bottom:10.0pt; mso-para-margin-left:0in; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-theme-font:minor-fareast; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin;}

האתגר של הפילוסוף

הפילוסופיה, בהתאם ליכלתו התודעתית של האדם, מכילה את האנליזה והסינתזה – את היכולת לנתח ולהפריד ולמולה את היכולת לאחד ולחבר. הראשון מצריך תבונה, שהוא ידיעת המבנה, החלקים והיחסים הפנימיים שביניהם. השני מצריך חכמה, שהיא ידיעת המהות השלמה, ידיעה המתרחבת ומאחדת את החלקים להקשר מלא ככל האפשר.

אחד מהאתגרים החשובים הניצבים בפני הפילוסוף הוא איך להעמיק בניתוח מבלי לשכוח את האחדות. במונחים של הדרכה, חשיבות הענין היא למעמדו של הפילוסוף כאדם המחזיק בתפקיד חברתי חשוב, תפקיד של מורה, של איש מדע שאמור לקדם את החברה. ככזה, אסור לו לשכוח שמומחיותו המנתחת יכולה, בהקשר של שימוש לא נכון, להיות מבלבלת ועל ידי כך מעכבת את התנועה החברתית.

על פילוסוף מוטלת החובה המוסרית לבחון את מעמדו החברתי ולקחת אחריות על השימוש בתוצריו, אחרת הם עלולים להיהפך לכלי נשק שיופנו כנגד הטוב.

חלק גדול ממחדלי הפילוסופיה בימינו הם תוצאה של שימוש אלים שנעשה בתוצרי הניתוח הפילוסופי אשר, מחוץ להקשר מוסרי, הם אינם עוסקים בניתוח רפואי, לצורך טיפול מעמיק בחולה ובבעיותיו, אלא סתם לצורך ביתור הגופה, כפי שהרוצחים הכאילו פילוסופיים של האקדמיה נוהגים לעשות.

כן, בין הפילוסופים יש השייכים לצבא החיים, הרואים בפילוסופיה את החיים ואמצעי לעזור לחיים לממש את כוחותיהם – ויש רוצחים-פילוסופיים, המשתמשים באמצעי הפילוסופיה כדי להרוג ולא לחיות. אלה האחרונים יודעים רק חצי מלאכה: את ההרדמה ואת פתיחת בית החזה והגולגולת. הם אינם יודעים - ואינם פועלים - למען ההקשר המלא, למען הסינתיזה – לטובת החולה החי, לאיחוי החלקים שהם פותחים. כמו ילד שיודע רק לשבור את צעצועיו אך לא לתקנם, הם גורמים לבני החברה רק בלבול ומבוכה ולכן מורידים את ערך מקצוע הפילוסופיה לשפל המדרגה.

אין ספק שאלה הם גם האחראים לירידת מעמדה המחייה של הפילוסופיה בעיני הקהל הרחב. רוב בני האדם של היום – וביניהם מספר גדול של משכילים ונאורים ביותר - מתייחסים לפילוסופיה בבוז, בלגלוג – ואף בחשד ובפחד שאינם חסרי יסוד.

לאור מצב זה, האתגר שנושא הפילוסוף על כתפיו – הפילוסוף האמיתי, איש החיים – הוא כפול ומכופל: בנוסף למשימה הפילוסופית ה"רגילה" של מחקר, לימוד, בירור, הבנה, והעברה של נושאי החיים החשובים על מושגיהם המרכזיים, מוטלת עליו האחריות להציג את מקצוע הפילוסופיה כמעיין חיים שכל הגומע ממנו מועיל לחייו בפרט ולחיים עלי האדמות בכלל.

פילוסוף כזה יזכה גם לראות בנים, תלמידים חרוצים ומוכשרים, אשר יפיצו את בשורת האמת כדי לתמוך בצדק ולהוות חלק ממה שהפילוסופיה היתה תמיד אמורה להוות חלק ממנו: הטוב היקומי.