האלטרנטיבה: הצעה למדינה יהודית

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 964

 

האלטרנטיבה: הצעה למדינה יהודית

הצעה זו למדינה יהודית מתבססת על עבודה פילוסופית שחקרה את ההתאמה האפשרית בין הפילוסופיה העומדת ביסוד היהדות לבין הפילוסופיה העומדת ביסוד העולם המודרני, (במגבלות הקשר הידע של המציע, אשר אינו מתמחה ביהדות).

עקרונות היסוד של מסגרת המדינה היהודית:

מדינה יהודית למה? מדינה יהודית היא הצורה הפוליטית האידיאלית של מימוש עקרונות החיים המדיניים של העם היהודי; ללא מדינה יהודית אין היהודי יכול לממש את יהדותו במלואה (כלומר את ההיבט המדיני של היהדות). לכן, מדינה כזו, עבור היהודי, היא צורך קיומי.

בגלות, בשטח השייך לעם אחר, מוגבל היה העם היהודי לקיום קהילתי מצומצם בלבד – כפר, עיר, רובע. במצב כזה לא יכול היה העם היהודי להוציא מן הכוח לפועל את מימוש הרעיונות שביסוד קיומו, החל מקיומו החומרי וכלה בתכלית הרוחנית של חייו. את שני אלה יכול העם היהודי ליישם רק במסגרת מדינה יהודית בארץ ישראל. שני התנאים המדיניים ההכרחיים והמשלימים זה את זה, בהקשר זה, הם: א. החוק היהודי. ב. ארץ ישראל.

לפיכך, מדינה יהודית חייבת: א. להתקיים בארץ ישראל – כי עפ"י התיאוריה היהודית זו הארץ היחידה שבה יכול העם היהודי לממש את הפוטנציאל שלו. ב. להיות בעלת שטח כולל שבו יכול העם היהודי לקיים מכלול חיים מלא ועצמאי הכולל חקלאות, כפרים, ערים ומסגרת שלטונית המקשרת ביניהם.

עפ"י תואם ערכים בין הפילוסופיה העומדת ביסוד היהדות (הבאה לידי ביטוי בתורה, בהלכה ובמלכויות ישראל) לבין הפילוסופיה המדינית המודרנית (שנציגתה הנבחרת, לצורך עבודה זו, היא החוקה האמריקנית ותפישת זכויות האדם העומדת ביסודה) תפקידו הראוי של השלטון הוא הגנה על זכויות האדם של האזרח מפני פגיעה. מדינה יהודית היא מדינה של יהודים, על ידי יהודים ולמען יהודים. במדינה יהודית, שבה האזרח יהודי, מאפשר השלטון לאזרח לחיות כיהודי על פי ההלכה ומגן על זכותו של היהודי להתקיים כיהודי. זהו החוזה שעליו מתחייב השלטון לשמור (הפרת זכות זו על ידי הצרת צעדיו של האזרח או ע"י פגיעה ישירה ביכולתו לשמור את מצוות הדת והלכותיה פירושה בגידה של השלטון באזרח והפיכתו, לאלתר, ללא-לגיטימי).

(*) זה, אולי, המקום לציין כי הפילוסופיה המערבית שהולידה את עקרון הפרדת הרשויות שונה עד כדי ניגוד מזו שעומדת ביסוד הגישה היהודית, על אף הדמיון החיצוני שביניהן: ההיגיון המערבי נובע מגישה של ניגוד אינטרסים ולכן משאיפה להקטנת ריכוזיות הכוח. לעומתו, ההיגיון היהודי מבוסס על התמחות – על ההנחה שההתמחות במלחמה ובהנהגה צבאית שונה בטבעה מההתמחות ההלכתית הנדרשת לשיפוט. בשני המקרים, ההיגיון שביסוד הסדר הפרדה זה הוא שהגנה עצמית מיידית מבית ומחוץ חייבת להיות בידי ממונה מופקד, אשר בידיו הופקדו אמון העם וצבאו - ושהגנה מסוג זה איננה יכולה להיות ברת השהיה בשל האפשרות שאיום של אויב חיצוני עלול לדרוש תגובת טיפול מיידי.

עפ"י תפישת היהדות (לפחות מאז מתן תורה) ועפ"י תפישת הפילוסופיה המודרנית (לפחות מאז הובס) מדינה מהווה סוג של חוזה – ברית בין האזרחים לממשלתם. העיקרון המקובל והידוע במדיניות המערב כ"איזונים, בקרה וויסותים", אשר מחלק את הממשל ליותר מרשות אחת כדי שלא לתת כוח רב מדי בידי גורם מדיני אחד - עקרון המתבטא במדינות המערב, בהפרדתם של רשויות החקיקה, השיפוט והביצוע – קיים באופן מובנה ביהדות ביחס בין סמכויות המלך והסנהדרין (*). יחס זה קובע את עקרון הפרדת הרשויות במדינה היהודית, אך בצורה שונה מעט מהנהוג במדינות המערב:

על הממשל במדינה יהודית להיות מורכב משתי רשויות יסוד שאחת מהן מופקדת על הבטחון (מלך) והשנייה על הצדק (סנהדרין), כשהראשונה מחויבת לשנייה בדומה לדרך שבה, בארה"ב, מחויב הנשיא לבית המשפט העליון, ובאמצעותו לחוקה. במושגים יהודיים, המלך המסורתי הוא ראש הממשלה המודרני (או הנשיא), הסנהדרין הוא בית המשפט העליון המודרני וההלכה היא החוקה המודרנית.

עקרונות המעשה של מסגרת המדינה היהודית:

העם היהודי זקוק לקיום עצמאי מדיני הכולל קרקע שהיא רכוש היחידים המרכיבים אותו, כדי לממש את הכוח וההבטחה שהוא אוצר כמהות בעלת זהות ייחודית. תיאורטית ואידיאלית, זהות זו נשענת על יחס בין ברכה לקללה: ברכה פוטנציאלית באם ימומשו הכוח וההבטחה שלעיל – וקללה פוטנציאלית באם לא. דבר זה מחייב את העם היהודי לראות את מדינתו כמכשיר מדויק ביותר למימוש מאווייו – אשר אם לא יהיה מבוסס כהלכה על אדני מוסר לא רק שלא יביא תועלת אלא שהוא עלול להביא שואה.

מוסריותה של מדינה מבוססת קודם כל על הכרה ללא סייג בזכויות האדם של אזרחיה. מעשית, זכות האדם היסודית ביותר היא זכות הרכוש שלו – החל מהזכות לרכוש אותו וכלה בזכות להשתמש בו. במובן זה מתקדמת חוקת התורה יותר מחוקי העולם – דבר שמשמעו שמבחינת מדע הפוליטיקה מקדימה היהדות את העולם כולו. התורה וההלכה היהודית מגינה ללא סייג על זכויות הרכוש של היחיד היהודי (*). מנקודת מבט פילוסופית אוניברסלית, הבטחת זכויותיו של האדם היהודי כמוה כהבטחת זכויות האדם של כל יחיד אנושי בעולם. מנקודת המבט של היהדות, יש תנאים מסוימים ומחמירים ביותר של מוסר אישי וקיבוצי אשר מבטיחים את קיומה של החברה היהודית כחברה מוסרית – ותנאי חשוב ומרכזי ביניהם הוא שמירה על זכויותיו של היחיד; ההלכה היהודית מבטיחה את זכויות היחיד בכל הקשר – ולכן המדינה היהודית, בהתאמה, איננה פוגעת בזכויות האדם של אזרחיה.

השלכותיו של עניין זה יבואו לידי ביטוי בעיקר בכך שאין במנגנון המדינה היהודית כפיה(**)

(*) עפ"י מחקרי מה שעשוי להיראות כסייגים איננו כזה; מה שעלול להיראות כפגיעה ברכוש היחיד על ידי ההלכה אינו אלא תוצר של העובדה שהוא נתון בחוזה מטפיסי, אשר מעניק לו זכויות תמורת ביצוע חובות. שמירת המצוות היהודית איננה חובה פוליטית ואין המדינה מופקדת עליה. כל צורה אחרת של תשלום היא עניין של חוזה פרטי (ראה סעיף ב).

(**) כפיה, להבדיל מאכיפה, היא יזמה לפגיעה בזכויות האדם של אזרח. אכיפה היא פעולת תגובה של הגנה עצמית המבוצעת על ידי המותקף כנגד התוקף. פעולה משטרתית להשבת חוב באה לתקן פגיעה בזכויות רכוש ע"י הממשל הפועל כסוכן מופקד של בעל הרכוש וכך גם המקרה של מלחמה צודקת שמכריז העם כנגד אויב. הכפיה יזומה. האכיפה לא.

מדינה יהודית תהיה מדינה חופשית. במדינה חופשית אין הממשל, משרת הנמשל, פוגע בזכויותיו. לדבר זה יש השלכות לתחומים שונים, ובמיוחד לאלה הקשורים למימון פעולות שבמקובל הוא שהן מבוצעות על ידי ממשלות המערב, בד"כ על יסוד גביית מסי כפיה . מכך נגזרים הסעיפים הבאים:

א. מיסוי.

המסים הנגבים מן האזרחים יהיו: 1. שווים (כמו מחצית השקל). 2. לא כפייתיים. 3. מיועדים אך ורק למימון הוצאות הממשל שהוכרזו לעיל כלגיטימיים לצורך הגנה על זכויות האזרחים, כלומר: החזקה והפעלה של צבא, משטרה ומערכת משפטית. (מחוץ לתכליות אלה לא יזום הממשל או יקבל שום סכום נוסף. דבר זה אינו מגדיר או מגביל הסדרים נוספים כמו כיסוי הוצאות שירותים בהקשרים מקומיים – אך אז זה עניין לחוזים בין קבוצות פרטיות, שאיננו עניין למדינה לעסוק בו).

ב. רכוש פרטי.

רובו ככולו של הרכוש יהיה שייך לאזרחים היחידים. במדינה יהודית לא יהיה רכוש ציבורי אלא אם כן ניתן לקרוא כך לרכוש שנתרם או נמכר לצורך פעולה קיבוצית. המדינה לא תתערב בענייניהם הפרטיים של האזרחים – וכל פעולה בעלת משמעות חברתית כוללת תתבצע דרך בחירתם של האזרחים בעלי הרכוש ולא כנגד רצון זה. רכוש ציבורי מקומי (בתי כנסת, בתי ספר) אינו מדינתי אלא קהילתי מקומי.

ג. צבא

מדינה יהודית לא תגייס חיילים בכפיה. צבא ישראל יתבסס על התנדבות ורצון חפשי של היחידים המעוניינים בו. גישת ההגנה והבטחון תתבסס על צדק ולכן על אחריות אישית: כל אויב המאיים על שלומו של יחיד מישראל (בארץ או בעולם) יטופל על יסוד אחריותו האישית והבלתי ניתנת להעברה. ממשלת המדינה היהודית לא תכיר בהסכמי המלחמה של האומות הפחות-מתקדמות ותפעל, לצורך הגנה על אזרחיה, בכל ערוץ שייראה לממשלתה מבחינה מוסרית. ממשלה זו לא תראה כלא מוסרי הפעלת פצצה אטומית או התנקשות בראשי ממשלת אויב.

כמו כן, במדינה יהודית לא יתאפשר איום מתמיד מצד אויב ולכן גם יתבטל הצורך באחזקת צבא סדיר בסדר גודל של היום, או עריכת אימונים הגובים, כמו היום, אבידות בקנה מידה מלחמתי גם בימי שלום.

ד. כלכלה.

במדינה יהודית לא יתערב הממשל בכלכלה. התכנון הכלכלי יתבצע ביחס ישר למידה בה יהיו האזרחים היחידים מעוניינים או מסוגלים לכך. (חוקי הכלכלה הטבעית הם ביטוי של רצון האל – וכך גם היחס בין היחידים המעורבים בפעילות הכלכלית).

ההיבט החברתי של הערבות ההדדית והדאגה לנזקק יתבצע עפ"י ההלכה ו/או באופן עצמאי בכל קהילה. בהקשר זה, למותר לציין כי צורת קביעת ההסדרים החברתיים הפנימית בכל קהילה לא תפגע בחופש של חברי הקהילה ותתבסס על הסכמתם.

סיכום:

הדברים שהוגדרו לעיל, במידה ויתקיימו בהקשר של מדינת ישראל בארץ ישראל, יביאו גם לפתרון כל נושא פרטי נוסף, כמו חינוך, זכות השיבה, הבעיה הערבית ועוד. אם לא יתקיימו, יהיו בעיות כאלה ואחרות רבות מספור לאורך הדרך.

מכיוון שאין לדעת אם ומתי יתגשמו דברים אלה, וגם לא אם זה יקרה בבת-אחת או בתהליך מדיני ארוך ורב-שלבים, הרי מספר רעיונות נוספים כפתרונות ו/או חומר למחשבה לצורך טיפול בשלבי ביניים בנושאים שונים, וזאת בהנחה שיום אחד תגיע לשלטון בישראל ממשלה שתנסה לייסד מדינה יהודית:

זכויות שיבה ואזרחות: אם תוגדר אזרחות במדינה יהודית, היא תינתן ליהודים בלבד: כל יהודי בארץ או בעולם יקבל זכות אזרחות בה ויוכל לחיות בארץ ישראל, להגיע אליה, להתיישב בה ו/או לקבל זכות אזרח בה ואין לאיש – גם לא ליהודי אחר – זכות לשלול ממנו זכות זו. לשום אדם זר לא תינתן זכות כזו.

מקלט אזרחי ומדיני: המדינה היהודית תכריז על עצמה כעל מדינת מקלט לכל מקופח זכויות ונפגע מאי צדק בעולם – יהודי או לא. המדינה היהודית תעניק מקלט לכל יהודי נמלט ותאפשר מקלט מדיני לכל נפגע בזכויותיו (כלומר: לא תפגע בשום דרך בזכותם של אזרחיה היהודיים לעשות זאת).

זכות להגנה עצמית מיידית: מדינת ישראל לא תפגע בזכות ההגנה העצמית המיידית של אזרחיה ותאפשר להם תמיד ובכל מצב להתארגן כדי להגן על עצמם כיחידים או כקבוצות מאויבים שונים, בין אם מדובר בערבים ובין אם בגויים אחרים.

דין ומשפט: כל אי הסכמה או סכסוך פנימי בין אזרחיה שלמדינת ישראל, ייפסקו על פי הלכת היהדות. המדינה, אשר תראה את חוקת התורה כחוקת העולם, לא תאפשר בתחומה את קיום חוקיה של שום מערכת משפטית אחרת. כמו"כ, במדינת מעבר בין המצב של היום למצב של מדינה יהודית, יבוטלו כל תוצאות מערכות המשפט שנעשו בישראל בעבר וכל יחיד יוכל לתבוע ולקבל משפט חוזר עפ"י ההלכה היהודית. במדינה היהודית לא יהיו בתי כלא, עונשי מאסר ומעצרים על פי המקובל היום, על יסוד ההנחה שאינם תואמי הלכה.

מלחמה: ממשלה של מדינה יהודית יתבע ממדינות זרות לכבד את זכויות היהודים עפ"י ההלכה היהודית. זה כולל תביעה ממדינות המחזיקות ביהודים עפ"י חוקיהן, לשחרר את היהודים ולהסגירם, במקרה של פשעים אמיתיים, למשפט ישראלי. אי ביצוע דבר זה יכול להיות עילה להכרזת מלחמה.

גבולות: מדינת ישראל לא תגביל את פעולותיה לגבולות שטחה ואם תתבקש להתערב בעניינים בינלאומיים תעשה זאת בהתאם לעניין היהודי, כפי שיוחלט על ידי פוסקי ההלכה.

מדיניות פנים: המדינה היהודית, באמצעות מועצת חכמי הדת שלה, תיישם את עקרונות ההלכה היהודית בכל תחום מתחומי החיים(*) עפ"י דרישותיו ותביעותיו של העם. יזמות כלשהן של הממשל יעברו דרך מועצת החכמים לצורך בדיקה, ביקורת ואישור. מועצה זו תפקח על גביית המסים וחלוקתם וגם תפעיל פיקוח הדוק על הוצאות הממשל. זולת תפקידים מרוכזים אלה, תפעל המדינה כולה באופן מבוזר וחפשי וההתארגנויות האחרות בה בכל תחום יהיו מבוססות באופן מלא על בחירה חופשית ויחידאית.

(*) מדינת הלכה? לא. מדינת הלכה איננה מושג ברור וספק אם אין במושג זה סתירה פנימית. במציאות העתידית נראה כי המדינה היהודית תהיה מבוססת על ההלכה מבחינת הנהגתה, אך שמירת המצוות שבין אדם למקום תישאר עניין לא מדיני אלא פרטי. מכיוון ששמירת מצוות הנוגעת ליחסים שבין אדם לחברו היא, במובן מסוים, חלק מהמצוות שבין אדם למקום, אינני רואה דרך לקבוע בוודאות את הגבול שבין השניים, אך ברור שיש הבדל בין ההלכה לבין היכולת, הזכות ו/או הסמכות לכפות הלכה. שאלה פתוחה אחרת היא האם מדינת הלכה נוגעת רק ליהודים או לא.

מדיניות חוץ: המדינה היהודית, באמצעות ממשלתה, תציג את עצמה אך ורק כמייצגת רוח היהדות בנושא הממשל, כלומר כגורם מייצג סמלי של ערכי היהדות, אשר יבוא לידי ביטוי מעשי אך ורק בשעת הצורך באמצעות הוראותיו של צוות מועצת החכמים. מועצה זו, לכל עניין שהוא, היא ההנהגה האמיתית של המדינה, השואבת את הידע, כושר השיפוט והסמכות שבידיה ישירות מהתנ"ך וממאגר הידע של ההלכה היהודית. עם זאת, המדינה היהודית תשא הצהרה קבועה של מחויבות להגנה על ערכי הטוב, האמת והצדק כלפי כל עמי העולם.

יחסי חוץ: המדינה היהודית לא תקיים יחסי שיתוף ותמיכה עם מדינות המיישמות ו/או מצדיקות פגיעה מודעת ויזומה בערכים המקודשים ליהדות, ובכלל זה זכויות האדם. (אם ייווצרו התנאים לקיומה של מדינה יהודית בימינו, למשל, היא תנתק את יחסיה עם מדינת עבדים דוגמת סין העממית).

הערה:

כותב עבודה זו, אוהד קמין, אינו בקי בהלכה. המחקר שעל פיו בוססה העבודה עדיין בעיצומו ולכן הוא מוצג כהצעה. כל חומר נוסף שיאשר או יסתור את העקרונות שלעיל יתקבל בברכה.