גוף חי
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 966
גוף חי
האדם הוא מרקם של היבטי חי, צומח ודומם ואנו מעניקים לגופו - הכולל חלקים שאינם בעלי מודעות עצמית - את התואר "גוף חי" בשל העובדה שהם "מחוברים" למשהו שאנו מזהים כחי. היקום הוא יחידה מחוברת - ואין בידינו ידע שדי בו כדי להכחיש או לאשר את מידת החיבור הזה - אך מבחינה פילוסופית אין שום סיבה לראות הבדל עקרוני בין תפישת האדם כולו, רוחנית ופיזית, כיצור חי לבין תפישת היקום כולו כיצור חי - למעט העובדה שהיצורים החיים אשר אנו מכירים חיים בזמן, הולכים ממקום למקום ונעים בתוך הקשר של מציאות - והיקום כולו איננו יכול "ללכת" לשום מקום.
השאלה שעלינו לשאול, אם כך, היא: האם בשל העובדה שאנחנו איננו יכולים להפריד את המערכת ממה שמסביב לה, אנו נקרא לה מתה? האם זו סיבה מספקת? האם אנו יודעים על החיים די בכדי שנוכל לומר כי היקום לא יכול להיות משהו חי? האם אנו יודעים על מושג החיים די בכדי לומר שהוא מתייחס אך ורק לביטויו ברמת החי והצומח? האם אין מן המעגליות השגויה בהנחה שאומרת שמכיוון שאינני רואה תכלית או מטרה ליקום, אז אין לו תכלית ולכן הוא איננו חי כי לחיים יש תכלית?
דוגמה: בעל חיים אינו יכול לראות תכלית בפעולות אנושיות כמו תכנון לצורך הקמת בנינים. הוא יכול לראות אך ורק את ההיבטים הפיזיים של פעולות אלה שהם גופים נעים במרחב תלת-מימדי - ובכל זאת אנו יודעים שלבעל חיים יש יכולת חיזוי טובה למדי לגבי כוונות בעלי חיים אחרים וגם לגבי בני אדם. האם מה שבעל חיים תופש מכוייל בהתאמה של אחד לאחד לחיבור סה"כ של נתונים חושיים? האם ניתן לתרגם את נתוני הקליטה החושיים לידיעה מוקדמת שלא באמצעות מערכת מושגית? שאם לא כן איך, למשל, יודע בעל חיים כי הוא עלול להיפגע על ידי מכונית דורסת אם אף פעם לא דרסה אותו? איך הוא יודע להימלט מטורף אם אף פעם לא נטרף?
תשובות כמו "זהו ידע אינסטינקטיבי" או שבעל החיים פועל "בהתאם לעדר" אינן טובות משתי סיבות:
א. כי הן אינן מוסיפות ידע אמיתי להבנה אלא רק מסיטות את המיקוד של הנענה לחפש את הידע במקומות אחרים, כאילו אמרת "הוא יודע ולא אני". "ידע אינסטינקטיבי" פירושו שהידע נמצא אי שם במבנה הפיזי של בעל החיים, בזהותו הטבעית. "פעולה עדרית" משמעה שהעדר מחזיק את הידע ומשפיע על היחיד לפעול כפי שהזרם משפיע על מה שהוא נושא עימו. כך יוצא, בעצם, שהאחת היא גרסה מתוחכמת של תפישת מבניות מיושמת בגנטיקה והשניה של אורגניזם קולקטיבי בעולם החי.
ב. הן מהוות התחמקות מן העובדה שבעל החיים יודע ושניתן לראות זאת בתצפית בלתי אמצעית. תשובה על "איך" איננה יכולה להפוך לתשובה על "מה" תוך כדי התהליך. השאלה האפיסטמולוגית על הצורה בה בעל החיים יודע איננה יכולה להיות שבעצם הוא
לא יודע. ראשית, זו תהיה תשובה על שאלה אחרת ושנית, היא לא תיתן את התשובה האמיתית על השאלה איך, בכל זאת, פועלים תהליכי הידיעה של בעל החיים ומה מהותם.
אך יש ענין נוסף שמסתתר מאחורי הענין החיצוני הזה והוא שדיון בהליכי ידיעה כלשהם על פני האדמה - ואפילו של יצורים "נחותים" כבעלי חיים - בהכרח יביא רעיונות למגדירי אפיסטמולוגיה אנושית - ודבר זה איננו עולה בקנה אחד עם שאיפתם של הרעים לנתק את אפשרות הוודאות האנושית. מבחינתם, דיון במה שברור כי הוא מהווה ידיעה טובה, מהווה איום על הפרכתם את יכולת הידיעה האנושית.
אחרי הכל, הגדרתו של אדם כיודע מהווה סכנה למי שמרוויח מכך שהאדם אינו יודע, אפילו אם אין בהגדרה זו משום העמקה בתהליכי הידיעה האנושית או הסברה שלהם.
הרעים בפילוסופיה יודעים שכל עוד האדם איננו בטוח בידיעתו הוא גם איננו בטוח כאשר עושים לו רע ומכיוון שאיננו רוצה להיות רע ומכיוון שאי רצונו זה עולה מחמת פחדו על רצונו לעשות טוב, מתוך ההנחה שפעולתו יכולה להרוס והוא איננו משוכנע שהיא יכולה לבנות - זה ישאיר את רוב בני האדם בעולם במצב של שיתוק פעולתי, מצב שהוא נוח מאד לאלה שאינם חפצים ביקרו.
אך אל לנו לתת אשראי גדול מדי למשרתי הרוע הפוליטי בתחום הפילוסופיה. הם מצליחים לערער את בטחונם של העוסקים בידיעה האנושית בתחום האקדמיה עד גבול מסויים, אך אין הם יכולים לערער את כל המבנה האנושי העצום של הכלכלה והתרבות המבוססת עליה, כשזו ניצבת על תשתית של וודאות אנושית מוחלטת לגבי עובדות המציאות.
בהקשר זה, רוב בני האדם פועלים על יסוד החלטות יום-יומיות שהם מבצעים ללא בקשת "רשות" לוגית, מתוך תוקף המציאות המאיימת על קיומם, ובכך הם מהווים חלק הכרחי בתמונת המציאות השלמה, המתפקדת, גם אם לא כגוף של בעל חיים, אז לפחות כגוף חי.
גוף חי
האדם הוא מרקם של היבטי חי, צומח ודומם ואנו מעניקים לגופו - הכולל חלקים שאינם בעלי מודעות עצמית - את התואר "גוף חי" בשל העובדה שהם "מחוברים" למשהו שאנו מזהים כחי. היקום הוא יחידה מחוברת - ואין בידינו ידע שדי בו כדי להכחיש או לאשר את מידת החיבור הזה - אך מבחינה פילוסופית אין שום סיבה לראות הבדל עקרוני בין תפישת האדם כולו, רוחנית ופיזית, כיצור חי לבין תפישת היקום כולו כיצור חי - למעט העובדה שהיצורים החיים אשר אנו מכירים חיים בזמן, הולכים ממקום למקום ונעים בתוך הקשר של מציאות - והיקום כולו איננו יכול "ללכת" לשום מקום.
השאלה שעלינו לשאול, אם כך, היא: האם בשל העובדה שאנחנו איננו יכולים להפריד את המערכת ממה שמסביב לה, אנו נקרא לה מתה? האם זו סיבה מספקת? האם אנו יודעים על החיים די בכדי שנוכל לומר כי היקום לא יכול להיות משהו חי? האם אנו יודעים על מושג החיים די בכדי לומר שהוא מתייחס אך ורק לביטויו ברמת החי והצומח? האם אין מן המעגליות השגויה בהנחה שאומרת שמכיוון שאינני רואה תכלית או מטרה ליקום, אז אין לו תכלית ולכן הוא איננו חי כי לחיים יש תכלית?
דוגמה: בעל חיים אינו יכול לראות תכלית בפעולות אנושיות כמו תכנון לצורך הקמת בנינים. הוא יכול לראות אך ורק את ההיבטים הפיזיים של פעולות אלה שהם גופים נעים במרחב תלת-מימדי - ובכל זאת אנו יודעים שלבעל חיים יש יכולת חיזוי טובה למדי לגבי כוונות בעלי חיים אחרים וגם לגבי בני אדם. האם מה שבעל חיים תופש מכוייל בהתאמה של אחד לאחד לחיבור סה"כ של נתונים חושיים? האם ניתן לתרגם את נתוני הקליטה החושיים לידיעה מוקדמת שלא באמצעות מערכת מושגית? שאם לא כן איך, למשל, יודע בעל חיים כי הוא עלול להיפגע על ידי מכונית דורסת אם אף פעם לא דרסה אותו? איך הוא יודע להימלט מטורף אם אף פעם לא נטרף?
תשובות כמו "זהו ידע אינסטינקטיבי" או שבעל החיים פועל "בהתאם לעדר" אינן טובות משתי סיבות:
א. כי הן אינן מוסיפות ידע אמיתי להבנה אלא רק מסיטות את המיקוד של הנענה לחפש את הידע במקומות אחרים, כאילו אמרת "הוא יודע ולא אני". "ידע אינסטינקטיבי" פירושו שהידע נמצא אי שם במבנה הפיזי של בעל החיים, בזהותו הטבעית. "פעולה עדרית" משמעה שהעדר מחזיק את הידע ומשפיע על היחיד לפעול כפי שהזרם משפיע על מה שהוא נושא עימו. כך יוצא, בעצם, שהאחת היא גרסה מתוחכמת של תפישת מבניות מיושמת בגנטיקה והשניה של אורגניזם קולקטיבי בעולם החי.
ב. הן מהוות התחמקות מן העובדה שבעל החיים יודע ושניתן לראות זאת בתצפית בלתי אמצעית. תשובה על "איך" איננה יכולה להפוך לתשובה על "מה" תוך כדי התהליך. השאלה האפיסטמולוגית על הצורה בה בעל החיים יודע איננה יכולה להיות שבעצם הוא
לא יודע. ראשית, זו תהיה תשובה על שאלה אחרת ושנית, היא לא תיתן את התשובה האמיתית על השאלה איך, בכל זאת, פועלים תהליכי הידיעה של בעל החיים ומה מהותם.
אך יש ענין נוסף שמסתתר מאחורי הענין החיצוני הזה והוא שדיון בהליכי ידיעה כלשהם על פני האדמה - ואפילו של יצורים "נחותים" כבעלי חיים - בהכרח יביא רעיונות למגדירי אפיסטמולוגיה אנושית - ודבר זה איננו עולה בקנה אחד עם שאיפתם של הרעים לנתק את אפשרות הוודאות האנושית. מבחינתם, דיון במה שברור כי הוא מהווה ידיעה טובה, מהווה איום על הפרכתם את יכולת הידיעה האנושית.
אחרי הכל, הגדרתו של אדם כיודע מהווה סכנה למי שמרוויח מכך שהאדם אינו יודע, אפילו אם אין בהגדרה זו משום העמקה בתהליכי הידיעה האנושית או הסברה שלהם.
הרעים בפילוסופיה יודעים שכל עוד האדם איננו בטוח בידיעתו הוא גם איננו בטוח כאשר עושים לו רע ומכיוון שאיננו רוצה להיות רע ומכיוון שאי רצונו זה עולה מחמת פחדו על רצונו לעשות טוב, מתוך ההנחה שפעולתו יכולה להרוס והוא איננו משוכנע שהיא יכולה לבנות - זה ישאיר את רוב בני האדם בעולם במצב של שיתוק פעולתי, מצב שהוא נוח מאד לאלה שאינם חפצים ביקרו.
אך אל לנו לתת אשראי גדול מדי למשרתי הרוע הפוליטי בתחום הפילוסופיה. הם מצליחים לערער את בטחונם של העוסקים בידיעה האנושית בתחום האקדמיה עד גבול מסויים, אך אין הם יכולים לערער את כל המבנה האנושי העצום של הכלכלה והתרבות המבוססת עליה, כשזו ניצבת על תשתית של וודאות אנושית מוחלטת לגבי עובדות המציאות.
בהקשר זה, רוב בני האדם פועלים על יסוד החלטות יום-יומיות שהם מבצעים ללא בקשת "רשות" לוגית, מתוך תוקף המציאות המאיימת על קיומם, ובכך הם מהווים חלק הכרחי בתמונת המציאות השלמה, המתפקדת, גם אם לא כגוף של בעל חיים, אז לפחות כגוף חי.