בין שמות למושגים

בין שמות למושגים

 

מה היחס שבין שמות ומושגים?

השם הוא יסוד המושג. השם היא שימת התוית המילולית על יחידה במציאות. זוהי האמירה הראשונה שלאחר המפגש עם היחידה. זוהי תחילת הדרך המושגית, כי המושגיות מתחילה מן הפעם השניה, מן האמירה של המלה שייצגה עד עתה את שמה של היחידה, אך הפעם לא כשם, אלא כמושג - כשהשם, המחובר ליחידה ידועה אחת, הפך לביטוי הופעת העיקרון שביסוד אותה יחידה במקום וזמן אחרים, הופעה נוספת.

זהו היחס בין אברהם ומעשה אברהם. כשאלוהים קורא בפעם הראשונה ליום יום זהו שם. אנחנו, שכבר מכירים את העיקרון, רואים את המלה יום כמושג. אך אם נחשוב עליו כעל חדש – כמו מלה שאנו לומדים זה עתה בשפה שאיננו מכירים – נוכל להבין את משמעותו הראשונית של השם לפני שהוא הופך למושג.

מנקודת מבט זו החלק המציאותי והראשוני הוא מלה, ולמלה יש היבט שמי והיבט מושגי: ההיבט השמי מציין את המפגש הראשוני, מפגש עם יחידה נדונה. ההיבט המושגי הוא המפגש עם העקרון, שהוא המושג. ההיבט העקרוני שמאפשר לנו לתפוש באמצעות המפגש הראשוני והמלה גם את המפגשים הבאים אח"כ עם העיקרון.

במושגיות יש העלאה של השם לדרגה של עיקרון. זה מלמד שהמפגש הראשוני והקריאה בשם די בהן - והן, בעצם, שני הרכיבים המרכיבים, כדי להגיע למושג, ועל כן גם לבניית המערכת המושגית. כך, המושג איננו נובע מהבנה מושגית מעמיקה (זה איננו אפשרי מבחינה לוגית, שהרי המושגי איננו יכול להיות קיים לפני המושגי) אלא משילוב בין ידיעה לא מושגית (מפגש ראשון), קריאתו בשם - ואז, השלכתו על יחידה נוספת, יחידה המתאימה במהותה ליחידה הקודמת. (יחידה, לצורך הענין, יכולה להיות - ופעמים רבות היא אכן - היבט או חלק של יחידה מורכבת אחרת.

הדבר מכוון אותנו ליחס בין מושגים ראשיים למושגי משנה. לצורך הענין, אם עץ הוא מושג המציין יחידה בעלת מורכבות מסוימת, אז מדובר במושג ראשי ואילו "גדול", "ירוק" ו"עבה", מושגי תואר, המתייחסים להיבטים של העץ, הם מושגי משנה. אלה הם היבטים שהם, לצורך הענין יחידות שחוזרות שוב במובן זה שנתקלנו לפני כן במושגים "גדול", "ירוק" ו"עבה". חשוב לזכור כי מה שעושה אותם, על אף משניותם, למושגים, היא העובדה שהם יכולים לשוב עוד ועוד ולבטא את העקרון שביסודם גם בהקשרים אחרים, כמו במקרה של בית גדול, כסא ירוק וצבע עבה.