בין חומר לרוח

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 713

 

בין חומר לרוח

משני עבריו של השכל, שהוא איחוד הרוח והחומר, נמצאת הנטייה להתייחס אל המציאות כאל יסוד חמרי נטול רוחניות והנטיה ההפוכה להתייחס אל המציאות כאל יסוד רוחני נטול חמריות. למעשה זוהי, על רגל אחת, ההסטוריה של הפילוסופיה כולה וניתן לראות דרך קו זה את התפתחות הפיצול האפלטוני-נוצרי בוריאציות שונות של ניתוק בין היודע והנודע, בין המוצא והנמצא, בין החושב והנחשב ועוד צורות רבות של ניתוק, שביסודן הכחשת משמעותו של מושג השכל שהוא, מבחינה פוטנציאלית, הדרך לביטול ההפרדה.

לא רק שהשכל יכול להנחות לצדק ואמת טובים יותר מכיוון שאלה קשורים זה בזה, אלא שהשכל הוא בפני עצמו ידיעה, כלומר: הוא זה המהווה את הקשר בין הרוח לחומר, בין האדם לדברים, ובמובן זה מבטא את היותם של רוח וחומר בלתי מנותקים זה מזה.

גישת ההפרדה המקובלת בתרבות היא המביאה את רוב בני האדם בזמננו לנוע כמטורפים בין שני קצוות קיצוניים של חומר ורוח: או שהם סבורים שבמציאות חומרית יש לפתור את הבעיות על יסוד פתרון חמרי או שהם דוחים את החומר בשם החומרנות ומכתירים רוח שדוחה את כל עולם החומר ומנסה להשליט עקרונות רוחניים, המהווים התנגדות לחומר, כרוחו של הצדק, שממנה, לדעתם, יבוא פתרון לבעייתו של עולם חומרני.

אופייני לעולם שבו נראה כאילו החומר והרוח מנוגדים ומנהלים ביניהם מלחמה קבועה, לבחור צדדים במלחמה. לכן, בדרך כלל, מתחילים בני האדם במערב כבר בגיל צעיר עם המחשבה שאפשר לעשות עכשיו הכל ולשנות את העולם באופן מיידי ומקיף ומסיימים אחרי כמה שנים או כמה עשרות שנים, מאוכזבים, עם המחשבה שאף אחד לא יכול לעשות שום דבר בשום ענין. למעשה, מאחורי התהליך הזה עמדו פתיחה רוחנית וסיום חומרני, שכן הרוח כיוונה את המאמין בה להתעלמות מן העולם ולמחשבה שאין צורך ביותר מעקרון מופשט כדי לפתור את בעיות העולם – ואילו החומר "שיכנע" את המאמין המאוכזב, בשל "כשלון" הרוח שלו, כי הוא השולט בעולם, בשל הבעיות שהוא מערים על דרך הצלחתו של הצדק.

בכל היבט של נוסחה זו ניתן לראות שהמכשלה נמצאת בכך שהמאמין המאוכזב לא ניסה לבדוק אפשרות שלישית, בנוסף לחומר ולרוח – האפשרות שהחומר והרוח משולבים כך שתפישה רוחנית נכונה של החומר תביא לתוצאות הטובות ביותר – ובשילובן הנכון הן יצליחו הן מבחינה חומרית והן מבחינה רוחנית.

וכל מי שמנסה להגשים משהו במציאות – דבר שהוא, בהגדרה, יישום בחומר של עקרון רוחני – כאשר הוא משוכנע שהרוח או החומר אינם רלוונטיים, או שרק אחד מהם יכול לנצח, מזמין לעצמו אכזבה וכשלון בדיוק בתחום שבו הוא אינו מכיר.