נפשם של ילדים

 

נפשם של ילדים

אלה שמעיזים לבקר את המתנחלים על סיכון ילדיהם בעצם חייהם באיזורים "מסוכנים" צריכים להבחין באי המוסריות הזועקת של אנשים שחיים בצמוד לרוצחים ומגדלים את ילדיהם במדמנת חממות דרדרים של רצח, פשע ומוות, כשהם חושפים אותם לסכנה חמורה הרבה יותר – הסכנה להישמד מבחינה רוחנית.

בזמן שילד יהודי עלול להירצח ייעשה הילד הערבי בוודאות לרוצח. מהו, בהקשר זה, הנזק הגדול יותר מבין השניים לאישיות הילד? ההבדל המוסרי העקרוני הוא בין פגיעה פיזית לרוחנית: ילדו הקטן של מתנחל עלול, אמנם, למות – וכך, כמובן, יכול לקרות גם לילדו של תושב תל-אביב – אך בנו של הפלשתיני יהיה, בוודאות רוצח, שותף לרצח או אוהד שלו. בכל אחד משלושה אלה, הוא יאבד צלם אנוש גם אם יישאר בחיים.

משמעותו של דבר זה היא שבמצב הקיים, הילד היהודי יינצל כל עוד יישאר בחיים, אך הילד הפלשתינאי יאבד בכל מקרה. זוהי, למעשה, גם הסיבה לכך שהאויב שעומד מולנו איננו מוסרי רובו ככולו וששומה עלינו לראות את כולו כציבור של חוטאים.