שער הרמאים
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 937
שער הרמאים
"אפילו חרב חדה מונחת על צווארו - אל יתייאש מן הרחמים" כך חזרו ושיננו לנו כל מגורשי גוש קטיף שעסקו, עד הרגע האחרון, בבניה.
כרבים רבים מבני ישראל, טועו מתיישבים אלה בזיהוי שער הרחמים; הם חשבו שהוא מוחזק בידי מחנה השמאל. למעשה, מה שהם חשבו לשער הרחמים לא היה אלא שער הרמאים: אלה שמרמים את העם היהודי לחשוב שהם רחמנים: הנצרות והשמאל.
השמאל, הנוצרי בתפישת המוסר שלו, העמיד תמיד פנים, כמו הנצרות, כי הוא דוגל ברחמים – כי האל שאותו הנצרות מצהירה שהיא עובדת הוא אל של רחמים.
אך יש לדעת כי, למעשה, השמאל היהודי רחמן בדיוק כמו הדת הנוצרית: הוא האכזר שבאכזרים – ובעשרות שנות השליטה שלו במדינת ישראל ובארגונים שקדמו לה, החל מהסוכנות וכלה במפא"י – הוא הוכיח את אכזריותו הנוראה.
השער שמחזיק השמאל האכזר, ואשר אליו שוטחו תחינותיהם של תושבי גוש קטיף המגורשים, איננו שער הרחמים אלא שער הרמאים; אין מאחוריו גם לא רחמן אחד...
אין בעולמנו אכזרי יותר מהמצהירים על עצמם כדוגלים ברחמים. יודעים אנו כי "המרחם על אכזרים סופו שהוא מתאכזר לרחמנים". מתוך כך יכולים אנו לדעת כי מתוך כך שהם מרחמים על מי שאינו ראוי לרחמים - ובראש ובראשונה על הרוצחים המאיימים במוצהר על כל איש, אשה וילד, בני העם היהודי - יהיו הם הראשונים להתאכזר לרחמנים.
ואין אכזריותם של אנשי השמאל נתקלת בדורשי הצדק אלא במבקשי הרחמים:
במקום לתבוע צדק, להביע את שנאתו לפוגע בו, או לאיים בנקמה, המתיישב מפליג בפניותיו אל הרחמים; היהודי שומר המצוות יכול לשיר בהפגנותיו "רחם" עד צאת נשמתו; הוא יכול להפליג בתיאורים נוגעי לב על גירוש ילדים קטועי רגליים, העמסת נכים בכסאות גלגלים והעתקת קברי נרצחים ממקומם; הוא יכול לדבר אל לב שוטרים וחיילים בוכים ולבכות ביחד עימם – אך כל אלה מבוזבזים על הכתלים הלא נכונים...
כתלים אלה מדברים מאות שנים על לבבות, אך אין להם לב. חסרי לב אלה חסרי מושג לגבי ערכי אנוש – במיוחד כאלה שהם מסייעים ברמיסתם. לכן, דווקא אליהם אסור לפנות בבקשת רחמים. הרי הם המקור לכל הרוע שפוקד את בני עמנו...
הפונים אל חסרי-הלב בבקשת רחמים אינם מצליחים אלא לעורר לגלוג ולהסיח דעת. יש להפסיק עם בכי השוטים חסר היעילות הזה, המופנה אל הרמאים.
שער הרמאים הוא המקום הלא-נכון לשפך הדמעות, להתבזות העצמית ולהשפלה של ההתערטלות הפרטית, אשר בו חוטאים שוב ושוב אנשי שלומנו. אלה אינם מזהים את הרוע הנמצא ביסוד נפשו של החוטא, הפוגע בזכויותיך.
אם חייבים אנו ברחמים, לפחות נדע לבקש אותם במקום הנכון ולא בשער הרמאים.