צדק עיוור

 

צדק עיוור

תפישת צדק מעוותת מאפשרת לאינטקלקטואליה הישראלית להרשיע מחד ללא משפט שורה ארוכה של אישים מן הקואליציה ולהתיש אותם, פיזית ורוחנית, אישית ופוליטית, במתקפה חקירתית רבת-עצמה ולהימנע, מאידך, בכל מחיר מלחרוץ דין על מסיתים, מדיחים ומרצחים כיאסר ערפאת ומרעיו בישראל ומחוצה לה, על-אף מעשי הרצח שהם אחראים להם - וזאת בתירוץ שאין בנמצא הוכחות חותכות לאשמתם.

כשנתן זהבי כותב על בני בגין בשלילה הוא אינו מוצא לנכון לנמק את שלילתו: הוא מסתפק בכך שהוא מציג את החלק מדבריו של בגין שנראה לו מוטעה ותו-לא, כאילו הדברים מדברים בעד עצמם. זוהי צורת הטיעון הפוליטי של השמאל, אשר באה להסתיר את העובדה שלשמאל אין כיסוי אינטלקטואלי אמיתי, כלומר אין לרעיונותיו אחיזה אמיתית במציאות.

השמאל, אשר נשען מבחינה רעיונית על כרעי תרנגולת של מוסר נוצרי, פילוסופיה מרכסיסטית, תחושת עליונות פסוודו-מדעית ועריצות פסיכולוגית, איננו מסוגל לתמוך את השקפותיו בטיעונים פילוסופיים ו/או מדעיים אובייקטיביים. לפיכך, אין ביקורתו כלפי הימין מצביעה על ידע אלא על מחסור בידע.

לכן, כשמדובר במנהיגיו הרוחניים של השמאל, יש לזכור כי אין האמירה "אינטלקטואלים" מתאימה להם במלוא מובנה: לא מדובר בבעלי יכולת ניתוח שכלתנית אלא, במובן מסויים, במשוררים של משטמה, המפיקים הצהרות שיסודן רגשני. זהו, למעשה, היסוד לתרבות העימות עם השמאל, אשר לעולם אינה מצליחה להגיע לעמק שווה של שיכנוע או נסיון לשכנע את המתנגדים.

השמאלן, עיוור מבחירה בלי להיות, בדרך כלל, מודע לה, חי בתוך עמו – אך לא מדובר בעם היהודי אלא בעם השמאלני. צורת הגדרתו עם זה איננה מתבססת על עקרונות יסוד של תורה מוגדרת אלא על הסכמה לעמדתו והסכמה מצידו על עמדתם. זוהי חברת מסכימים, אשר בהיעדר יכולת ניתוחית של עקרונות, מסכימים על פי דוגמה וסיסמאות חיצוניות וכך גם מסווגים את בני האדם למחנות הלוחמים הקבועים לפי שיטתם. כך פועל, מבחינתם, גם הצדק – והוא נתון מראש לחלשים-כביכול.