צדק, חיסולים וכיבוש

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 677

 

צדק, חיסולים וכיבוש

שיר פופולרי המושר לאחרונה גורס כי "אף אחד לא מדבר על צדק"; לשמאלנים ברור כי הצדק נמצא בכיסם וכי הוא מנוגד לאינטרסים הלאומיים של העם היהודי ולאינטרסים ה"בטחוניים" של עם ישראל.

הם טפשים מכדי לתפוש כי משמעות הדבר היא שהם נמצאים, תודעתית ומוסרית, מעבר לגבול – בצד של אלה שפועלים כנגדנו, העם היושב בציון.

למעשה, אין לאיש השמאל מושג לגבי צדק; תפישת הצדק שלו היא, במקרה הטוב, ביטוי של רחמים – ובמקרה הרע פשוט ביטוי של אי צדק – עוול.

ביחד עם פעולות רבות שנויות במחלוקת שעושה מדינת ישראל, היא גם עושה הרבה צדק – אלא שהיא לא מדברת עליו. זהו אחד המחדלים הגדולים של הישות הישראלית המדינית במאבק שהיא מנהלת מאז קומה כמדינה ועוד לפני כן.

החיסולים, למשל, הם אחד הביטויים המובהקים ביותר של הצדק שעושים כוחות הבטחון של ישראל. הם מוצדקים מכל היבט אפשרי ובמיוחד מתוקף העובדה שהם מצילים חיים. אך דווקא החיסולים הם המותקפים ביותר על ידי צדקני השמאל, המציגים אותם כלא מוסריים.

מחוץ לטעויותיו המובהקות הכלליות של השמאל לגבי מוסר המלחמה, השמאל הוא גם האוייב הפסיכולוגי בה"א הידיעה של עמנו – ובמיוחד של האדם הפשוט, באשר הוא גוזל מאדם זה את הנחת המעטה שהוא חש כאשר מבצע צה"ל פעולה צודקת כמו חיסול רוצח. מה שהשמאל עושה הוא להציג פעולה זו כלא צודקת. המטרה הפסיכולוגית של ביקורת השמאל היא מניעה מהעם של האפשרות לשמחה וגאווה, שהיא חימוש חשוב במלחמה. במובן זה השמאל דואג לרוקן את חיילי צה"ל ואת עם ישראל באופן קבוע מתחמושתו הנפשית ומונע, באופן קבוע, את העלייתו המורלית של העם, אשר כל התחושות הבריאות שלו אומרות לו שעליו לשמוח על הצלחה של פעולה מלחמתית צודקת.

הציבור מניח שהשמאל צודק, אך לא מכיוון שהוא מומחה מוסרי או מכיוון ששוכנע בצורה הגיונית, אלא מכיוון שהמדינה איננה משקיעה את הנדרש כדי להציג אנטי-תיזה לתפישת השמאל. הדבר נובע, כנראה, מכך, שחלק מהממשל הוא שמאלני בתפישת המוסר שלו, וככזה, הוא מניח כי השמאל צודק בהנחת אי הצדק שלו לגבי פעולותיו של צה"ל. מבחינה זו נוהג הממשל כמו השמאל המושל במערב מאז ומתמיד – הוא סבור שיש בפעולה כמו חיסול ערך מעשי אך לא מוסרי.

זוהי הכרה בטעות שמפרידה בין המעשי למוסרי. והיא מסגירה את העם כולו לידי השמאל. זה מפיץ בציבור אומללות ותסכול ומציב אותם במקומה של השמחה שעדיין קיימת אצל העם – וגרוע לא פחות, במקומה של הגאווה שיש לקרובי אלה שאבדו במלחמה.

למעשה, דאג מחנה השמאל לכך שנהיה נתונים תחת כיבוש. על אף הצהרתו הקבועה, אנחנו לא מחזיקים את הערבים בכיבוש – הם אלה שמחזיקים אותנו בכיבוש. כיבוש איום, כזה שממנו לא יוצאים, כזה שאיתו אי אפשר להתווכח: כיבוש מוסרי.