פרגמטיזם דוחה צדק
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 644
פרגמטיזם דוחה צדק
בישראל – וכנראה לא רק – צצים בהמוניהם פרחי השמאל בשדות הפרא של הפוליטיקה. על רקע העובדה שאין השמאל מסוגל להצדיק את עמדותיו מבחינה רעיונית, מעלה הדבר תמיהה, כי בין אם מדובר בעצם השיטה הממשלתית הריכוזית, המפקיעה את משאביהם של האזרחים לטובת הממשל, ובין אם מדובר בחטאי השלטון הישראליים, כמו זוועת הגירוש בגוש קטיף, לא יכול השמאל לספק לנמצאים במחנהו הצדקה אמיתית, כזו שתעמוד במבחן השכל הישר, ההגיון ואפילו זכויות האדם, שהשמאל כה מרבה לנופף בדגלן תוך כדי שהוא תומך בהפרתן.
על רקע העובדה שאין לשמאל הצדקה אמיתית לדברים אלה, נשאלת השאלה: איך, אם כן, הוא מצליח לשכנע רבים כל כך בצדקת דרכו?
התשובה לכך משלימה את הקודמת: השמאל איננו משכנע שדרכו צודקת, אלא ש...כדאי להיות שמאלני; לא רק שההשתייכות למחנה השמאל אינה תובעת החזקה בצדק או במאמץ חשיבתי, אלא שהיא מעניקה למחזיקים בה את כל היתרונות המעשיים שיש לקרובים לצלחת השלטון – וזוהי, בסופו של דבר, הסיבה האמיתית למשיכתו של מחנה השמאל את התומכים בו.
מדובר במה שמוגדר כפרגמטיזם, המתמקד בעיקר בכדאיות חברתית; זה מתחיל במה שניתן להשיג במסגרות פוליטיות בוזזות, המחלקות בין חבריהן את שלל הביזה, ממשיך בהגנה שניתנת ל"אנשי שלומנו", שהמשאבים שביסודה מוצאם בביזה וכלה במה שמוענק על ידי המחנה הפוליטי של השמאל לתומכיו במונחים של יוקרה והערכה מוצהרים כאלופי הצדק ואבירי המוסר.
למותר לציין, על רקע העובדה שהשמאל רחוק מצדק וממוסר כמרחק ההסבר שאין לו, כי מדובר במערכת הפועלת בדרך שאיננה נתמכת על ידי עובדות המציאות – אך איננה זקוקה להן כל עוד היא מקבלת תמיכה חברתית וכל עוד תמיכה זו מבוססת הן על כדאיות מחד והן על הפחדת מתנגדי השמאל בשלילת זכויותיהם מאידך.
כך או כך, השמאלן הממוצע מתחיל את דרכו באמונה בצדקת הדרך מבלי להבין אותה ומבלי להצטרך לכך כי הוא מאמין שהצדק איננו נזקק להבלים כמו הגיון ומחשבה. מאוחר יותר, כשזה כבר למעשה מאוחר מדי, השמאלן נשאר במחנה השמאל על יסוד ההתמדה והשגרה – ובעיקר על יסוד העובדה שמחנה זה דואג לפחות לצרכי הקיום שלו, אם לא ממש למנעמי השלטון שאותם הוא מספק לבכיריו.