על פגע השמאל

 

על פגע השמאל

הכמות הגדולה של שמאלנים בתרבותנו והמינון הגבוה של רעיונות השמאל בתרבותנו הם תוצאת חינוך לערכים לקויים, הנשענים על תפישות פילוסופיות שגויות ומזיקות.

להיות שמאלני הוא, בראש ובראשונה, להסכים לפיצול, להפרדה ולניגוד שבין שמאל וימין, שמשמעו לצאת מתוך ההנחה של הפרדה פוליטית התואמת את ההפרדה המטפיסית השגויה בין רוח לחומר או, במונחים אנושיים, בין גוף לנפש.

גישה זו אומרת, למעשה, שאתה אינך יכול להיות בעד הגוף והנפש בו בזמן – שאתה חייב לבחור באחד מהם כבמגמה שלטת ו/או כבערך עליון – ושפעולה למען האחד היא פעולה נגד משנהו.

מכך עולה הרעיון המוטעה שאתה אינך יכול להיות בעל רגש ושכל בו בזמן – להזדהות עם סבל אנוש ולהצטער בגינו ובו בזמן לדאוג לעניניו ברמה הארצית, כלומר לעסוק בטכנולוגיה, להפעיל את השכל בעימות עם המציאות וכיו"ב.

בפוליטיקה הפורמלית, במיוחד, אתה אינך יכול להיות אוהב אדם ובו בזמן לרצות להשמיד את אויבו.

שגעון? כן. אבל ממוסד עד כדי קושי רב להשמידו.

ובכל זאת, זה מה שעל השפויים ללמוד לעשות: להציג, להוכיח, לחזק ולבסס את הרעיון שאהבת האדם מחד ומאידך הגנה עליו באמצעות השמדת אויביו הם שני צדדיה המאוחדים וההכרחיים של אותה מטבע.

ובהתאמה לאותו עקרון, עליהם להכחיש, להתנגד ולהוקיע את הרעיון שפעולה נגד אויבי האנושות והאנושיות היא "לא הומנית" או מנוגדת לאדם.

מתנגדי השמאל צריכים להוקיעו על הצהרתו המנוגדת לאנושיות, התומכת באויבי האדם – והם אלה שאותם תובעת המציאות מן האנושות להשמיד.