סכנת העמדה הפציפיסטית

 

סכנת העמדה הפציפיסטית

כמו לנוצרים, שהם מקור הגישה הפציפיסטית באידיאולוגיה העולמית, מתיחסים בני האדם לרעיון הפציפיסטי כאל רעיון המבטא את המלים מהמסורת היהודית "בקש שלום ורודפהו". אך הקשר בין הצהרה על רצון בשלום לבין השגתו כמוהו כיחס שיש בין הצהרתו של שקרן על כמיהתו לאמת לבין האמת, שכן דבר זה מהווה, כשלעצמו, שקר.

בדומה לכך, אסור לקבל את העמדה הפציפיסטית, שלפיה המלחמה היא הרעה, ולא האנשים הפותחים בה. סוג זה של הפרדה בין יוזמי המלחמה לבין אחריותם למעשה שלהם כמוהו כנתינת זכות דיבור לרוצח, על יסוד ההנחה שיש לן, לרוצח, זכות מוסרית לשאת דברים לטובת ערך החיים.

עמדה זו מסייעת לצדדים האשמים, המתקיפים, על ידי כך שהיא מגינה עליהם כאילו היו שווי-ערך למותקפים. היא מסירה מהם את אשמת הבחירה, שהיא היסוד הראשי של ההאשמה במלחמה ומציגה אותם כאילו הם נפגעי ה"מלחמה", כשהוא הופך את המלחמה עצמה – ולא את מפעיליה - ליישות שהיא בעל אחריות ואשמה.

לדוגלים ב"נייטרליות" הפציפיסטית יש להשיב כי המלחמה איננה כזו; המלחמה רעה רק כאשר פותחים בה כנגד לא-אשמים – והיא טובה מאד כאשר היא מהווה עונש לאלה שפתחו בה.

במקום העמדה הפציפיסטית, המוחלת לאלימות, יש להציב עמדה צודקת, המטילה את האחריות על הפותחים במלחמה ומענישה אותם בהתאם לכך.