מוסריות במבחן

 

מוסריות במבחן

מעמדו של המוסר הוא בעייתי היום משתי בחינות עיקריות: צורנית ותכנית. לפני אלה, קיימת לגבי המוסר שאלה מושגית והגדרתית: רוב בני האדם שאנו נתקלים בהם היום אינם יכולים/יודעים להגדיר מהו מוסר ו/או מה משמעותו.

אנשים רבים אינם חושבים שמוסר הוא דבר שניתן, צריך או כדאי להגדיר, וזהו גם מקור התדהמה מהרעיון שמוסר הוא מושג בעל משמעות מדעית, כי בדרך כלל נתפש המוסר כמשהו מתחום הרגש והרגש נתפש כמשהו שאינו עולה בקנה אחד עם שכל, ידיעה ומדע.

היבט שני הוא ההיבט התכני: מהו מוסר נכון, מהי שיטת מוסר נכונה, מהי מוסריות נאותה, מה מוסרי ומה לא מוסרי ואם יש בנמצא משהו או מישהו מוסריים? בענין זה יש בנמצא דעות רבות אבל בעיקר שולטת בחברה של היום אי-הבנה ואי-הסכמה בנושא ולדאבון הלב, מקרים רבים של פיצול אישיות הגותי שמתבטא בכך שאצל אותו אדם יש יותר מפירוש אחד ויישום אחד למושג המוסר. למשל, אם נשאל את האינטלקטואל הישראלי של היום לגבי המוסר ככלל הוא יתנגד לכך שניתן להגדיר מוסר או למסגר אותו בצורה מחייבת. מאידך, הוא קורא לדברים מסויימים מוסריים ולאחרים לא-מוסריים, אף שהוא מתהדר בפתיחות מוסרית שאיננה מוגבלת ואיננה מגבילה.

אם נברר עם איש שמאל את הנושא המוסרי בהקשר חברתי-פוליטי, נראה כי כשמדובר בפעולותיהם של הפלשתינים, למשל, אומר האיש כי מוסר הוא ענין יחסי וכי נקודת המבט של הפלשתינים לגיטימית וקבילה מבחינה מוסרית אף כי היא איננה נראית לנו. מאידך, מה שאיננו נראה לו קביל מבחינה מוסרית הוא העמדה המוסרית של המתנחל או של האדם הדתי. לגביהם הוא איננו מוכן להסכים שיש אפשרויות מוסר אחרות והוא משוכנע שהמוסר שלהם איננו נכון ו...לא מוסרי.

מוסריות היא דבר מעשי ומעשיותו מתבטאת בעיקר בהיותו תנאי לקיום אושר האנושי. המוסר דרוש לצורך האושר; גם אדם המחזיק במוסר לא נכון מאושר יותר מזה הדוחה קבלת מוסר כלשהו או שאיננו חושב במונחים מוסריים. מבחינה זו, הלהג הפילוסופי שאינו מאפשר לאדם לבחור צד מבחינה מוסרית מוביל את האדם ישירות למצב של חוסר-בטחון ואי-אושר.

בסופו של דבר מוביל מצב של אי מחוייבות מוסרית את המחזיק בה גם לאי מוסריות כי הדבר הכי לא מוסרי הוא לפעול שלא בהתאמה למערכת מוסרית מודעת. אז באמת יכול אדם ליפול בפח ולמצוא את עצמו משרת מטרות הפוכות לו.

מוסר איננו רק דבר קיים אלא דבר הכרחי; מוסר הוא ההיבט השיפוטי של פעולת האדם במציאות. אדם אינו יכול לפעול מבלי לשפוט על פי מפתח מסויים באם פעולותיו נכונות או לא נכונות. בדומה להחזקה בפילוסופיה ובמערכת כלי דם, האדם איננו יכול להתחמק מקיומו של מוסר במערכת שלו ומקיומו שלו כיצור אנושי הזקוק למוסר בכדי להתקיים.

למוסר יש משמעות נוספת. בגלל הכמות העצומה של הנתונים שהאדם מודע אליהם, המוסר הוא מה שמאפשר לו פיקוח על נתונים אלה. הוא חייב להחזיק בידע עקרוני שיאפשר לו שליטה, כפי שאם היה מורכב על מכונית עצומה ומשוכללת הוא היה רוצה להבין איך היא פועלת ע"ס קורס נהיגה וספר הדרכה המחזיק את עקרונות הפעולה שלה.

בנוסף ליכולת ההפעלה יש לדבר זה גם משמעות נפשית, שמתבטאת בבטחון עצמי ובה תלויים, פעמים רבות, ההצלחה או הכשלון של פעולה ותמיד ההנאה ממנה. מבחינה זו, מצבו הנפשי והאושר של אדם שיש לו בטחון עצמי, טובים יותר מאלה שאין לו. אם נמשיך את הדוגמה שלעיל: עדיף להיות עם ידע בנהיגה במכונית פשוטה מאשר בלי לדעת לטוס במטוס קרבי.

מבחינה זו, האינטלקטואל הישראלי והמחבל הפלשתיני, שהראשון אינו מתחייב מוסרית והשני פשוט מחזיק במערכת מוסר לא מוסרית, משולים לשני בני אדם מחוסרי ידע מתאים שטסים במטוס קרבי משוכלל. המטוס, בסופו של דבר, יתרסק, אך עד שזה יקרה הישראלי יחווה בהלה ופלצות מתוך ידיעתו את חוסר הידיעה שלו וחששו מפני מה שעלול לקרות והפלשתיני יחווה את שמחתו הקצרה של חסר-הידע המשוכנע כי הוא יודע לטוס.

בחינה אחרונה זו מסבירה מהי התרומה של המוסר לבטחון העצמי ולאושר ומה יקרה לאדם שזנח את המוסר. מאידך, מוסר גם איננו מרשה לאדם לעלות על מטוס קרבי ללא רשיון. האינטלקטואלים והמדינאים של ישראל של היום הם בדיוק כאלה, ועל כן הם גם לא מוסריים וגם לא מאושרים.

נתונים נוספים