למטה ואחורה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 747
למטה ואחורה
על סרט התעודה "חשבון לבנון".
למעלה משעה נמשך סרט התעודה "חשבון לבנון" שאמור לסכם את מלחמת לבנון וכל כולו התבוננות כלפי מטה ואחורה: למטה, אל הקברים, אל העצב, היאוש והדכאון. אחורה, אל מה שהיה – שום מבט למעלה, בגאווה, בשמחה. שום מבט קדימה אל העתיד. לפי הסרט לא היה במלחמת לבנון אוייב, לא היו בה ערכים, לא היתה בה גבורה: רק סבל וסבל ועוד סבל. כל מה שנשאר מלבנון, לפי הסרט, הוא הורים שכולים, חיילים מתים, דם... המבטים כולם מופנים למטה ואחורה. שום מבט קדימה, שום מבט למעלה.
יוצרי סרט ה"תעודה" מתיימרים להציג לפנינו, הציבור הישראלי, סרט המסכם את מלחמת לבנון. לכאורה, הם לא מצאו בסיפור לבנון גאוה, תהילה ועוז. למעשה, הם דאגו להשאירם בחוץ; הם בזזו אותם. הם ביצעו שוד גמור, כי ערכים אלה הגיעו לחיילים שנפלו בלבנון ביושר.
כי אלה שנפלו בלבנון היו גיבורים שמתו במלחמה למען ערכים נאצלים.
ויוצרי הסרט שדדו ערכים אלה ממי שהשיגום בדמם.
לא רק אלה שנפלו נשדדו: כל מי שקרוב אליהם – וכל החברה הישראלית.
בכל אומה אחרת היו הוריהם השכולים של חיילים שנפלו על משמר האומה עצובים אך גאים. בסרט ראינו רק את העצובים הלא גאים – את אלה ששואלים "מה הטעם?" – כאילו הם היחידים.
זהו שקר.
כי יוצרי הסרט התעלמו ממאות רבות של הורים שכולים שהעצב לא סימא את עיניהם. הורים שכולים שיודעים מה הטעם ויודעים לראות, דרך דוק הדמעות, את גבורת בניהם.
לאלה לא היה מקום בסרט הזה.
כי הסרט הזה לא רצה להראות את האמת. כי הסרט רצה להציג את מלחמת לבנון – ובאמצעותה את כל מלחמת ההגנה הקדושה של ישראל – כשלילית, כלא מוצדקת, כמלחמת סתם.
ולשם כך היה צורך למצוא את ההורים השכולים המתאימים.
וגם את החיילים המתאימים.
"אני לא רוצה להכניס לעצמי בראש שיקולים של "זה היה נכון להיות שם או לא להיות שם..." אומר חייל המדגם ששלפו יוצרי הסרט מתוך אלפי חיילים אפשריים, כדי להציגו לפנינו כמדגם מייצג של חייל צה"לי; כששואלים את הנח"לאוי האהבלי סטייל שיינקינאי מה הוא חושב על המצב, זמן קצר לפני עזיבת צה"ל את לבנון, הוא מגמגם בפוזה פילוסופית עגמומית פוסט-מודרניסטית כי "אסור להכניס שיקולים של טוב ורע" וש"זה לא טוב לחשוב במונחים של מה שהיינו צריכים לעשות" או של "חבל שהיינו" כי "זה סתם נותן הרגשה של פספוס".
מול החייל הילד התם של ה"כזה-כאילו" שאנו כולנו אשמים, לפי יוצרי הסרט, בעקידתו על מזבח מלחמה תמוהה ולא-ברורה, אנו מסתכלים בעיניהם של ההורים השכולים. אם שכולה אומרת "חבל על עלומיהם, על שהם הלכו כה צעירים". אב שכול אומר "קברו אותך בני" וזה קורע את הלב. אי אפשר להתווכח עם זה – ואלה שעשו את הסרט ידעו זאת.
לפי הצורה שבה נאמרים הדברים, הישראלים נהרגו על ידי שרון, על ידי בגין, על ידי שמיר. אלה הם הורגיהם?
חשבתי שהערבים הרגו אותם. חשבתי שהיו מחבלים שבאו בלילות ורצו להרוג יהודים ולא היה משנה להם, בעצם, את מי יהרגו - וחשבתי גם שבגלל אחרים לא יכלו להילחם בהם כמו שצריך להפציץ את כפריהם ועריהם, להטיל מצור, לסגור את הארץ, לבטל את התשתיות, כי היו כאלה שדאגו להם, לרוצחים, ולבני בריתם יותר משדאגו לחיילים האלה. זו האמת על מה שקרה בלבנון וזו גם האמת על מה שקורה היום.
וכדי "לאזן" את היחס השלילי הלא מוסבר כלפי צד"ל, הציגה הטלויזיה הישראלית רצח אופי מושלם של בן הברית במסגרת כתבתו של אלון בן דוד, הכתב לעניני צבא של הטלויזיה, אשר הכין, במסווה של סרט תעודה, כתבת שטנה נגד צד"ל. בסרט זה, אשר שודר ביום ששי 25.5.01, מסביר בן דוד, כקריין, איך תמונות שונות שצולמו בוידאו זמן קצר לפני נסיגת צה"ל, מראות נטישה של חיילי צד"ל ציודים ומקומות בלבנון...
אסור שהנסיון להפוך את האמת על פיה יצלח. זוהי הסכנה הגדולה מיצירות כאלה של יוצרינו – לגרום לנו לחשוב שהצדק אינו צודק, שהטובים אינם כאלה – ושהרעים אינם כל כך רעים. השלב הבא הוא המחשבה שאין הצדקה או טעם במלחמה כמו מלחמת לבנון. לנסות ולהסתכל למטה ואחורה על מלחמה כזו שעברנו מונע מעימנו להתבונן קדימה ולמעלה, אל מה שפעולותינו צריכות להיות.