חסינות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 598
חסינות
קוים לדמות הפונדמנטליסט השמאלני
אנו חיים בתרבות אלילית הנשלטת על ידי רופאי אליל שמאלניים, הסוגדים לדמויות מיתיות מתוצרת עצמית, אשר להן הם מוכנים להקריב אותנו בלי הנד עפעף – ומתוך מתן חסינות גמורה ובלעדית מכל נסיון פגיעה במעמדם – ולא משנה עד כמה ישתו את דם בני עמך. בכל פעם שאתה מציע להרוג את ערפאת או את אחד מחבר מרעיו, אתה נתקל, מצד איש השמאל, בחיוורון של אימה וזעם, כאילו הצעת לאדם דתי להתנקש באלוהיו.
וזהו בדיוק הענין: במשך קצת יותר מחמישים השנה שעברו מאז משפטי נירנברג, הצליחה הפוליטיקה השמאלנית לדרדר את התרבות המערבית למצב של פרימיטיביות שבטית הרואה את המנהיג העריץ כביטוי של האל עלי אדמות. השמאל והנצרות חברו יחד והכניסו לחיי האדם בעולם המערבי, את החשש הכמוס, האנכרוניסטי והקדום, האפייני לאיש המערות או לאדם של ימי הביניים, מפני המנהיג הפוליטי האלים, עד כדי שהוא רואה אותו כדמות שנמצאת מעל לחוק. חשש כמוס זה שהתבצר בפסיכולוגיה השמאלנית, חוסם את יכולתו של השמאלן להתעמת אינטלקטואלית עם העובדה שלמעשה הוא מעריץ את הרוצח ומקריב לו קרבנות.
תסמונת זו ניתנת להבחנה בכל ראיון עם נציגי שמאל: הם לעולם אינם מבקרים באמת את רבי המרצחים, שופכי הדם ופוצחי המלחמה מן הצד האוייב, אלא מציינים – בצורה שמבטיחה את זכות הדיבור שלהם – כי הם היו מעדיפים "פרטנרים" אחרים אבל "זה מה יש", כאילו מדובר במזג האויר או באמיתות מטפיסיות שאין האנושות יכולה להתמודד עימן. ומעניין לשים לב לכך שמדובר בצ'מברלניות חדשנית, במובן עמוק ו"מתקדם" מזה של אותו צ'מברליין שלא חזה את האלימות של היטלר: הצ'מברליינים שלנו מעריצים את היטלר, רואים אותו כמייצג ערכים אנושיים נעלים ואף כי לא יודו בכך בפה מלא - אוהבים לבלות איתו את זמנם...
התירוץ: דמוקרטיה. "הרי הרוצחים הם נבחרי ציבור!"... כך גם בהסכמי אוסלו: במסווה של פעולה למען הדמוקרטיה, שמשמעה המוצהר שויון והתמודדות "בגובה העיניים" של כל אזרח עם נציגיו, הסגיר השמאל המקומי לידי מרצחים מליון נישומים חפים מפשע.
קערת ההישגים הפוליטיים של היחיד האנושי, שהצליח לגבש עם תום מלחמת העולם השניה, ובראשה הזכות להעמיד לדין מדינאים שביצעו פשעי מלחמה ולהעניש אותם, נהפכה על ידי השמאל על פיה, ושוב ניצב היחיד הזה כפוף ומושפל בפני כאלה ש"שוים יותר" ממנו – ויתרה מזו: שיש להם רשיון להרוג בו ובעמו מבלי שהוא יכול לחשוב אפילו על לשלם להם מידה כנגד מידה.
אתה יכול לחוש דבר זה בכל עימות של איש השמאל עם רבי המרצחים – ולא רק ברשות הפלשתית: הם מתייחסים באותו יחס של יראת כבוד כלפי רודנים כמו קסטרו או חבורות מנהיגי משטרי עריצות אימים כמו אלה העומדים בראש סין ה"עממית" – ואין הם מראים אותו כבוד למנהיגי מדינות חפשיות, אולי מכיוון שהם ניתנים להחלפה...
התופעה מחרידה, מחליאה – ומדאיגה. לאנשי השמאל, המזהמים מעמדותיהם בכל חלקה טובה של הציבוריות הישראלית את המתיישבים, את הבונים, את ראשי היהדות והמלעיזים עליהם בכל הזדמנות אפשרית, יש יחס של כבוד בלתי מעורער לרוצחים ש"עשו זאת", כלומר: שהצליחו להלביש למעשי הרצח שלהם אדרת של תכלית פוליטית. את האנשים המושחתים הללו הם מזכים בחסינות.
לא מדובר רק בחסינות מפגיעה. מדובר בחסינות גם מביקורת – ונראה שזה נובע מרובד נפשי עמוק, שיש לחשוד בו שאינו אלא פחד. כך או כך, עריצים ורוצחים זוכים, דרך קבע, לחסינות מוחלטת מידי אנשי השמאל, הנוהגים בהם כאילו היו אנשי חסד וצדק.
אסור שחומרת הדברים תעוורנו מלתפוש שמדובר בתוצר של שטיפת-מוח מפא"יניקית בת 50 שנה שעדיין חיה בינינו בכוח ועצמה מסוכנים ביותר. חשוב שיבינו השפויים – ומהר – כי מדובר בתופעה שאין לה אח ורע בתרבות אנוש: מדובר בתרבות אלילית מודרנית, קיצונית באכזריותה ובעוורונה, המוכנה לעקוד על מזבח אמונתה המיסטית את כל מי שאינו מקבל את מוסכמותיה, ואשר, בצורה נלעגת ומחרידה, מצהירה על עצמה על דרך ההיפוך, כשהיא צורחת את התנגדותה להפרדה בין דם לדם. מנהיגיה ועובדיהם של תנועה פונדמנטליסטית מודרנית זו מנהלים בפועל תרבות של אוכלי אדם המקריבים למולך את אחיהם מדי יום מתוך התייחסות צינית, אדישה ואכזרית, לחייהם – ובו בזמן מתוך הערצה, סגידה ומתן חסינות לפראי אדם רצחניים, המקבלים מעמד של אלים.