חכמה וכפיה אינן עולות בקנה אחד
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 678
חכמה וכפיה אינן עולות בקנה אחד
העובדה שעל אף שאנו מוכשרים ונבונים עלינו לכבוש את מעמדנו ברום העם כדי להנהיגו – כיבוש שלעיתים דורש שנים רבות יותר משנות חיינו – היא ביטוי של נוסחה חשובה – והכרחית - של צדק: בקשר בינינו לבין תלמידינו – כמו כל קשר בין מנהיג למונהג – צריך לשלוט העיקרון הצודק והמקודש של הסחר החפשי, עקרון הנוגד את אי הצדק שבכפייה: עקרון זה מציב את שני הצדדים המעורבים בכל קשר אנושי על מישור שווה של "רצונו של האדם כבודו", על האיסור המוחלט להרים יד על אדם אחר ועל עשיית המעשה החברתי השיתופי אך ורק על יסוד התנדבות בלתי כפייתית ורצון חופשי באופן מלא.
מאז ימי קדם, היה האדם המוסרי אותו חכם, אשר גם בראותו את הבור סובל מבורותו, ידע כי אין במציאות אפשרות אמיתית לכפות חכמה, ולכן כל מה שבידו לעשות הוא להציע את חכמתו לעולם וכי על הבור ללמוד את החכמה מתוך עצמו. האדם הלא מוסרי, לעומת זאת, הוא הבור הטיפש, אשר, מתוך אי הכרתו בחכמה, סובר לא רק כי הוא בעל ידע רב יותר מזה של החכם – אלא שהוא בעל זכות גדולה יותר מזו של החכם, זכות המאפשרת לו לכפות על עמיתו את מה שהוא רואה כחכמתו שלו.
הדוגמה האפיינית ביותר להלך רוח כפייתי זה ניתנת בימינו על ידי אנשי השמאל, אשר מחליפים את עובדי הדתות הכפייתיות, כמו הדת הנוצרית, המבקשים לכפות את אמונתם על ה"כופרים" כדי שיהיה להם טוב. הטרגדיה של איש השמאל היא הטרגדיה של זה הרוצה לסייע לאחיו בני האדם ולתרום לטוב בעולם אך איננו סובר שיש לעשות זאת באמצעות השכל.