השמאל האויב

 

השמאל האויב

איש של אהבה אני – וזה מחייב אותי לשנוא, כי כל מי שאוהב משהו באמת, שונא את מה שמאיים עליו. כך, כפי שהאור מוליד צללי חושך, מולידה האהבה צללי שנאה. מכיוון שאני תומך בטוב, אויב אני לרע. היום, בשדה החברה, יש לרע שם אחד: השמאל.

השמאל הוא המהות שבגללה אתם, יפים ונבונים ככל שתהיו, נכשלים ומפעילים את יפייכם ואת תבונתכם בשירות הרוע – ובגללה לא תמצו את כוחכם ולעולם לא תוכלו להיות מאושרים. שנאתי את השמאל מבוססת על מה שהוא עושה לבני האדם – ובכלל זה קרובי – ועל מה שהוא עושה לי.

יש הקוראים לשמאל סוציאליזם, יש הקוראים לו נצרות ויש המעיזים לקרוא לו הומניזם. השמאל חמקמק – והוא מתחבא מאחורי השמות הללו כולם ויותר מהם; לפעמים הוא מזדהה עימם לגמרי ולפעמים חלקית. הוא ניתן לזיהוי ברור באמצעים פילוסופיים, כשהם מרכזים מבט אל החברה הנוכחית ואז ניתן למצוא אותו בכל המוטעה, הכפייתי, העריץ וההרסני המתגבש למהות שנוגדת את החיים בכלל ואת חיי האדם בפרט.

החלטה שהגעתי אליה עקב האירועים הפוליטיים האחרונים היא לא לדבר עם אנשים שהדיבור הפוליטי עימם אינו מועיל או, חמור מכך, מזיק. זולת חלק קטן, פעיל של רוע אינטלקטואלי, אלה הרואים את עצמם כאנשי שמאל אינם רעי לב ממש, אלא שוטים או פחדנים – מה שבד"כ הם היבטים של אותה מהות אנושית.

ההבדל בין בורות לברבריות הוא עדין ויש להגדירו בבהירות: בור, כמו ילד, פשוט אינו יודע. ברברי הוא מי שמפעיל אי ידיעה, כמו אדם שמעיז לנהוג בכל רכב קטלני שמעולם לא למד לנהוג בכזה. הבור אינו פושע, הברברי כן. אך גדול משניהם ברוע הוא זה שבוחר להיות בור.

השמאל הוא שקרן מושלם: אנטי אינטלקטואלי ביסודו, המציג את עצמו כאינטלקטואל. התרמית נחשפת כששומעים את השמאל מתקיף את השכל, ההגיון ואת הפילוסופיה הרציונלית בשם הרגש, האינטואיציה וכל תחליף אחר שהוא יכול למצוא לשכל. אי השכלתנות של השמאל נחשפת גם בהתקפה הרשנית שהוא עורך נגד מתנגדיו הפילוסופיים. הוא אינו יודע להתייחס לנושאים עניניים אלא מתקיף תמיד את חולשותיהם הלא-רלוונטיות, המשניות של בני האדם שאינם מסכימים עימו.

למעשה, מה שמאפיין את השמאל הוא ההתקפה כי הוא יצור של שנאה, אשר מתבסס בעיקר על דחיית ערכים ולא על אהבתם. אם יש בעולמנו החברתי כוח חי אשר פעולתו מתבססת על הוקעה, תקיפה ועוינות, שמו הוא השמאל.