הכשל של "גם אנחנו"

 

הכשל של "גם אנחנו"

אם קיימת מחאה על הפרת ההסכמים שעימם חתמה ישראל עם הפלשתינים, משיב לכך השמאלן: "גם אנחנו מפרים את ההסכמים מצידנו".

בכל מצב נתון השמאל רואה דואליסטית, כלומר את קיומן של שתי אפשרויות מנוגדות, אשר הוא בוחר לצדד באחת מהן. הכשל הלוגי של השמאל, הבא לידי ביטוי באמירה זו, הוא בהנחת סדר יחסי הסיבה-תוצאה של העובדות במהופך: במקום להבין כי ישראל איננה מקיימת מה שנדרש ממנה מכיוון שהפלשתים אינם נותנים לה את מה שהם אמורים לתת, מאשימים את ישראל על כך שאיננה ממשיכה לקיים את חלקה בהסכם על אף ההפרה הפלשתית.

הדבר משול לסוחר שנתן מחצית הסחורה תמורת שיקים דחויים ועצר את העברת יתרת הסחורה בשל העובדה שהשיקים שקיבל לא כובדו - ואז, כשהוא בא אל הקונה ושואל "מה עם השיקים?" אומר לו הקונה "אתה הוא האשם מכיוון שלא סיפקת את הסחורה!"

לארכו של כל ההליך הזה, אין השמאל לוקח בחשבון בצורה משמעותית את העובדה שיש הבדל עקרוני בעצם תגובתו של כל אחד מהצדדים על הפרת חוזה: בזמן שבו הצד הערבי יודע אך ורק אלימות, מרשה לעצמו הצד הישראלי גם את פעולת הביקורת הפנימית המופעלת כנגדו על ידי אנשי השמאל, המתמקדים דרך קבע במחדלים שלו. אם היה הצד הישראלי נוקט בתרבות התגובה של השמאל, היה זה, מן הסתם, נמחק מהמפה הפוליטית המקומית.

ולגבי ה"גם אנחנו" של השמאל יש להעיר כי אם אתה מתערב לטובת צד מסויים בעיצומו של משא ומתן, אתה אינך יכול לטעון שאתה ביחד עם הצד המנוגד לו ואתה אינך יכול לקרוא "שלי" לצד המנוגד לך. אם היה השמאל ישר, הוא לא היה מציג את הצד הישראלי כאילו הוא מהווה חלק ממנו, כאילו הוא "אנחנו".

הכשל של "גם אנחנו"

אם קיימת מחאה על הפרת ההסכמים שעימם חתמה ישראל עם הפלשתינים, משיב לכך השמאלן: "גם אנחנו מפרים את ההסכמים מצידנו".

בכל מצב נתון השמאל רואה דואליסטית, כלומר את קיומן של שתי אפשרויות מנוגדות, אשר הוא בוחר לצדד באחת מהן. הכשל הלוגי של השמאל, הבא לידי ביטוי באמירה זו, הוא בהנחת סדר יחסי הסיבה-תוצאה של העובדות במהופך: במקום להבין כי ישראל איננה מקיימת מה שנדרש ממנה מכיוון שהפלשתים אינם נותנים לה את מה שהם אמורים לתת, מאשימים את ישראל על כך שאיננה ממשיכה לקיים את חלקה בהסכם על אף ההפרה הפלשתית.

הדבר משול לסוחר שנתן מחצית הסחורה תמורת שיקים דחויים ועצר את העברת יתרת הסחורה בשל העובדה שהשיקים שקיבל לא כובדו - ואז, כשהוא בא אל הקונה ושואל "מה עם השיקים?" אומר לו הקונה "אתה הוא האשם מכיוון שלא סיפקת את הסחורה!"

לארכו של כל ההליך הזה, אין השמאל לוקח בחשבון בצורה משמעותית את העובדה שיש הבדל עקרוני בעצם תגובתו של כל אחד מהצדדים על הפרת חוזה: בזמן שבו הצד הערבי יודע אך ורק אלימות, מרשה לעצמו הצד הישראלי גם את פעולת הביקורת הפנימית המופעלת כנגדו על ידי אנשי השמאל, המתמקדים דרך קבע במחדלים שלו. אם היה הצד הישראלי נוקט בתרבות התגובה של השמאל, היה זה, מן הסתם, נמחק מהמפה הפוליטית המקומית.

ולגבי ה"גם אנחנו" של השמאל יש להעיר כי אם אתה מתערב לטובת צד מסויים בעיצומו של משא ומתן, אתה אינך יכול לטעון שאתה ביחד עם הצד המנוגד לו ואתה אינך יכול לקרוא "שלי" לצד המנוגד לך. אם היה השמאל ישר, הוא לא היה מציג את הצד הישראלי כאילו הוא מהווה חלק ממנו, כאילו הוא "אנחנו".