האמת על השמאל הישראלי והערבים

 

האמת על השמאל הישראלי והערבים

ההזדעזעות הקבועה של השמאל מרעיון ה"טרנספר" מבוססת על הדאגה המוצהרת של אנשיו לזכויות האדם של הערבים, שהם הפוטנציאלים להעברה המוצעת, אך בדיקה של היחס השמאלני בין הרעיון לפעולותיו תציג שזהו, למעשה, שקר גס, ולא רק כי השמאל אינו מתנגד כלל כאשר מדובר ביישומו של רעיון דומה לגבי יהודים, אלא כי השמאל תמיד היה אחראי לפגיעה הגדולה ביותר בזכויות האדם, יהודים או ערבים כאחד. במקרה המסוים של ערבים בישראל, שום כוח פוליטי לא פגע בזכויות האדם של קבוצה זו יותר מהשמאל, החל מהקמת המדינה.

שנות קיום המדינה הן פרשה מתמשכת של דיכוי זכויות האדם של הערבים אזרחי ישראל, החל מהפקעות קניניות וכלה ברשלנות במתן שירותי יסוד אזרחיים, שהמדינה הנשלטת בידי השמאל התחייבה לספק להם.

לאחרונה הגיעה פגיעתו של השמאל בערבים לשיא כאשר הסגיר אותם לידי שלטון עריץ, צמא דמים, אשר מטפל במתנגדיו בדרכים שהופכות את תומכיו לסובלים סבילים או למשתפי פעולה מושחתים. אין ספק שרבים מאנשי השמאל אינם מודעים לאחריותם לפגיעה מתמשכת זו בזכויות האדם שהאידיאולוגיה שלהם מפעילה, וזאת בשל הריחוק העקרוני של אידיאולוגיית השמאל מהמציאות המעשית.

ברעיונותיו, השמאל איננו מעשי, אך הסכיזופרניה המובנית בו איננה מאפשרת למחזיק בו לתפוש את הריחוק – ופעמים רבות את הניגוד – בין רעיונותיו למציאות העובדתית. בין היתר נובע הדבר מהרדידות הלוגית המובנית שברעיון השמאלני, אשר איננה מאפשרת לאיש השמאל להתקדם מהמחשבה המופשטת שלו ליישום; תוצאת הדבר היא שהשמאלן, הרואה את עצמו כאיש רוח, אינו אלא מאמין עיוור בסיסמאות בלתי מיושמות של אהבת האדם, אשר מהוות סתירה לעצם עובדת היותו של הממשל השמאלני הכוח הברוטלי והאלים ביותר שקיים במציאות הישראלית.

בפועל, זה מה שמאפשר את ההתעללות של השמאל בתושביהם הערביים של השטחים שהועברו במסגרת הסכמי אוסלו לידי כנופיות הטרור, תחת סיסמאות נבובות של ביטוי עצמי מבית מדרשו של הסוציאליזם, מבלי לערוך בירור רציני עם הערבים לגבי העדפותיהם האמיתיות. בהקשר זה, אין צורך ביכולת מיוחדת של קריאת מחשבות כדי להעריך באיזה שלטון יבחרו הערבים אם באמת יקבלו את האפשרות לבחור – אך זו לא ניתנה להם.

כך דן השמאל את ערביי ישראל, שחלק גדול מהם סמך על הצהרותיו הדאגניות, לקיום של דלות נואלת תחת שלטונה של עריצות אכזרית.