בעיות של פסיכולוגיקה

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 814

 

בעיות של פסיכולוגיקה

על כשל הסימטריה השמאלנית

הטכניקה הרטורית הקלאסית של השמאל, האפיינית למצב האפיסטמולוגי והפסיכולוגי החמור של אלה שהוא מוביל, מבוססת על הרעיון הכושל של הסימטריה המבטלת; טכניקה זו מובעת היטב בבדיחה על המורה שמאשימה את תלמידה השובב על כך שקשקש על הלוח.

בתגובה להכחשתו כל קשר לפעולה זו אומרת לו המורה: "שני ילדים אמרו שראו אותך עושה זאת!" – והוא משיב לה בעזות מצח: "אז מה, אני יכול להביא חמישים ילדים שלא ראו אותי!" מבחינתו של התלמיד השובב לא רק שהמספר הגדול יותר הוא המנצח, גם בהקשר שבו אין שום משמעות לעדיפות מספרית – אלא שהשכל והאמת, הצדק וההגיון מתבטלים לנגד הופעתה של סימטריה.

השמאל, כמו אותו ילד וגרוע ממנו, מאמין באמת שלתכנים אין שום ערך ושהצורה היא שקובעת; מבחינת ההליך הלוגי שהוא מציג, ככר לחם מפלסטיק זהה בערכה לככר לחם אמיתית גם אחרי שאכלו ממנה - פשוט כי היא נראית זהה.

בעולם שבו נקבעת מהותו של ערך עפ"י הדרך שבה הוא נראה, ברור הקשר בין שקר לתקשורת ובמיוחד לדרך שבה מוצגים דברים על מסך הטלויזיה: הציבור השמאלני ומנהיגיו בתקשורת, סוברים שערכי הרוצח זהים לערכי הנרצח, פשוט מכיוון שכל אחד מהם יכול להושיב מול המצלמות אדם לבוש חליפה עם עניבה. אם נוסיף לכך את אמונתם בצדקתם, המשולבת עם חוסר היכולת הלוגית להוכיח אותה, יהיה לנו ברור כי הם שבויים באותה קונספציה של סימטריה מבטלת, הגורסת כי כל מה שצריך לעשות בכל פעם שמתרחש עימות בו מוצגת עמדה המנוגדת לעמדתם, הוא הצגה דומה של טיעון, אשר בינה לבין הטיעון המתקיף את עמדתם יהיה דמיון חיצוני בלבד, צורני ולא תכני.

הרי השמאל לא שומע תכנים, לא מבין צדק, לא תופש שכל – לא באמת, כי השכל האנושי איננו יכולת אנליטית מנותקת ממוסר, כמו זו של מחשב אנושי או של שחמטאי רב-אמן שהוא אנטישמי בשעות הפנאי – אלא היכולת לנתח נתונים, במונחים של יישום. לפעולתה של מהות חיה שערכיה קשורים ישירות לאיכות החיים שלה. לשמאלן השורד תוך ריחוף על הענן שבין רמת-אביב לאולפני הטלויזיה ברוממה נראה הסכסוך המזרח תיכוני כמו חישוב על כזה, המנותק ממוסריות, ודי לו להציב למול מתנגדיו ערך חיצוני סימטרי להם. מבחינתו, הסימטריה היא שם המשחק – וכל עוד הוא איננו מפסיד בו הוא נחשב מנצח.

ניתוח של ההליך ההגיוני – ושל הכשל הלוגי - בחשיבת השמאל, הוא שהטועה סבור שדי בכך שבטיעון שהוא מציב מול הטיעון שלו הוא מתנגד, יש התאמה סימטרית כלשהי – שדבר זה יהיה נצחון מבחינת הצדק. במלים אחרות: הוא מבלבל בין צדק לסימטריה. זוהי צורת המחשבה של הילד, המשיב לכל טענה הנטענת כנגדו בטענה זהה וסבור שהצדק עימו כל עוד התהליך נמשך. מבחינתו של הילד, לומר "גם אתה!" או "הוא התחיל!" מהווה טיעון טוב בכל ויכוח – וכך מבין את הדבר גם השמאלן.

זה גם מסביר מדוע שום אירועים או עובדות לא ישכנעו אדם המחזיק בתפישה רטורית מסוג זה – לפחות לא כל עוד יש לו מה להציב מבחינה סימטרית; מי שנפגע בכשל ממאיר זה באמת סבור כי כל עוד יש לו מה להשיב – וכל עוד מה שיש לו להשיב דומה למה שמוצג על ידי הצד השני, הוא צודק. הוא מבלבל בין להיות צודק במציאות לבין להיחשב או להיראות צודק על ידי זה שמתעמת עימו, כי הוא שופט את עצמו כפי שהוא שופט אחרים – עפ"י איך שנראה לו שהוא נראה על ידי מתנגדיו ולא עפ"י תוכן הדברים שבהם הוא – או מתנגדיו - מחזיקים.

כשאיש ציבור שמאלני מתקיף את העמדה הישראלית במלחמה נגד הפלשתינים על ידי הצגת תמונות של גופות מעוותות ורמוסות על ידי טנקים, כאיור לטענה "גם לאויבים יש זכויות" הוא מסתמך על עקרון הסימטריה גם כאשר הוא בונה על היעדרה – כי הוא יודע שאין לפלשתינאים טנקים. מה שהוא מודע לו הוא שהפלשתינאים לא יכולים להציג סימטריה כזו – ועל כך הוא בונה את הטיעון שלו. מה שהוא איננו עושה זה לרדת אל המציאות ההקשרית כדי לברר מה התרחש בה, כי אז הוא יפסיד בגלל חוסר הצדק של האויב, אשר גרם מלכתחילה לכך שיש לישראל צורך בטנקים כדי להגן על עצמה.

הבעיה היסודית בסימטריה, היא שהיא איננה מבטלת טיעון נגדי כי היא לא קיימת - אין במציאות סימטריה בין צודק ללא צודק, בין רוצח לחף מפשע, בין מי שמתקיף לקרבנו.

אם זכויות הפלשתינים עומדות לנגד עיניהם של אלה מהשמאל ואם נראה להם שישראל אמורה להשקיע את המשאבים שהיא משקיעה לטובת אזרחיה גם לטובת אלה מן הרשות הפלשתינית, אשר אמורה היתה לתת בעצמה שירותים אלה לאזרחיה, זהו נושא למאבק מסוג אחר לגמרי, אשר אינו קשור ישירות לנושא הישראלי, על אף שהוא מקבל ממנו השראה.

הדגש המושם על התנהגותם של חיילי צה"ל כלפי האוכלוסיה הפלשתינית במחסומים בטלויזיה הישראלית מנסה לנצל את חוסר הסימטריה בין שני המחנות. אך האם מישהו חושב על המטרה הפוליטית שלמענה החליט מי שהחליט על מכירת כבודם של חיילי צה"ל האמיצים, המוסריים והנאמנים?

כנראה שאת התשובה לכך יש לחפש בפסיכולוגיה של אנשי השמאל, אשר הגדירה לעצמה את האשמים במצב הכללי ומנסה, ללא נימוק, להציג אותם כאשמים במצב. אך כל מה שיש בידם כדי להגן באמצעותו על עמדתם אינו אלא להטוטים סימטריים ילדותיים, המתייחסים לחיצוני ומדגימים, באופן ילדותי, סוגים של סימטריה לא רלוונטית בנוסח "גם אנחנו יכולים" או "גם הם סובלים" כאילו יכולים אנו להתנתק מהקשר מוסרי מלא.

נתונים נוספים