אש!

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 664

 

אש!

אחת מהשיטות שבהן נוקט השמאל דרך קבע היא התפארות יומרנית בהגנה על זכויות – תוך שהן מנותקות מהקשר, מה שמעקר אותן. דוגמה לכך היא העובדה שבד"כ זוכים להגנה זו, מצד השמאל, על זכויות האדם שלהם, רוצחים שהפרו את זכויות האדם בעצמם.

זכויות האדם אינן כאלה שיש למלאן ללא תנאי או מתוך התעלמות מהקשר; ההקשר מציג תנאי לכיבוד זכויות האדם – והתנאי הוא כיבוד הזכויות על ידי התובע לכבדן. בהקשר זה, יש לציין כי אסכולת זכויות האדם מצהירה על ביטולן של זכויות אלה לגבי מי שהפר אותן בעצמו: רוצח, למשל, אינו יכול לחמוק מעונש באמצעות טענה להיותו בעל זכות אדם לחיים, כי הוא פגע בזכות זו של אחר.

אך השמאל מעניק, דרך קבע, את הזכות להנאה מזכויות האדם לכאלה שאינם מכבדים זכויות אלה, פועלים נגדן, או תומכים במי שפועל נגדן. גדעון לוי, פובליציסט, הדגים זאת לאחרונה בפרסמו ב"הארץ" מאמר שבו הוא מביע את התנגדותו למאסר שנגזר לאחרונה על ידי בימ"ש אוסטרי למכחיש שואה, בשם הזכות לחופש הביטוי. מר לוי נימק, במאמר, את עמדתו כך: "מלים לא הורגות. לכן אין שום אמירה שבגינה מותר לשלוח אנשים לכלא. עקרון חופש הביטוי הוא מוחלט, גם כשמדובר בעניין נתעב ומגוחך..."

כשנאמר "עקרון חופש הביטוי מוחלט" הכוונה, כפי שניתן להבין מההקשר, היא שעקרון מוחלט הוא עקרון המנותק מהקשר. זו טעות. יש עקרונות – כמו עקרונות מתימטיים – שהם נכונים, כשלעצמם, בכל הקשר, ולכן אין שום הקשר שבו הם יהיו מוטעים, אך דבר זה אין משמעו שאמירתם או הצהרה עליהם תהיה מוצדקת בכל מצב; גם אמת יכולה להיות מבוטאת בהקשר שבו היא תגרום נזק. בהקשר כזה, אין בעליה יכול להסתתר מאחורי העקרון של הזכות לחופש הביטוי. וקל וחומר הדבר כשמדובר בשקר שפוגע בזכויות.

ידועה לשמצה, בהקשר זה, עמידתו של חלק מהעולם הנוצרי על "לא תשקר" כדוגמה ותוצאתו הטרגית של הדבר: גילויים לרודפי ישראל של מקום מחבואם של יהודים מסתתרים, כדי "לא לשקר" לרודפים. בהקשר זה, אין השאיפה לאמת יכולה לשמש כמגן.

ההקשר הוא הקובע את המעמד האתי של העובדה המצויינת באמירה. כפי שמלמדים במוסדות חינוך רבים על פני אדמה, זעקת "אש!" באולם מלא, אם תגיע לבית משפט, לא תידון עפ"י השאלה באם היתה או לא היתה שריפה באמת, אלא האם היה מוצדק להצהיר על כך בדרך זו ובהקשר כזה, במיוחד אם הדבר גרם למהומה שתוצאתה דריסה המונית.

כשאיש תקשורת, שהמלים הן כלי עיסוקו, טוען לכך ש"חופש ביטוי הוא זכות מוחלטת" שאינה תלויה בהקשר, אין זה מן הנמנע לחשוד בכוונותיו או להניח ש"על ראש הגנב בוער הכובע". נקווה רק כי יחוש פעם מר לוי איך זה לתבוע מישהו על הפרת חוזה (או סתם על שיק ללא כיסוי) ולשמוע את הנוכל מצטט, להגנתו, את הצהרתו של התובע עצמו על הזכות המוחלטת-כביכול של חופש הביטוי, לאמור: "מלים אינן הורגות."

וחוץ מזה, יש מקרים רבים שבהם מלים כן הורגות.