אין מה לדבר איתם
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 701
אין מה לדבר איתם
יכלתו האינטלקטואלית של איש השמאל היא ירודה ביותר. מי שעבר את החוייה של עימות עם אדם המצדד בעמדת השמאל, ולצערי רבים מאיתנו עשו כך, וחש לאחר מכן כאילו אין לו יכולת להבין את הסוגיה או משהו בדומה לכך, כדאי שיידע שהסיבה האמיתית לכך היא הדרך הלא-לוגית שבה מנהל איש השמאל את הדיון – ובמיוחד התחמקותו ממתן טיעונים לוגיים.
מה שעושה בדרך כלל איש השמאל בעימות הוא התגוננות על ידי התקפה המבוססת על פגיעה באישיות זה שמתעמת עימו. כך אין משיגים התקדמות אלא, במקרה הטוב, קפאון.
זו אינה דרך דיבור אמיתית בין בני אדם שכלתניים – וזו הסיבה לטשטוש של המתווכח מהעבר השני: הוא מוצא עצמו מגן על פרט עצמי זה או אחר באישיותו שלו או במעשיו של מי שעפ"י השמאלני אמור להיות שותפו, במקום לקבל נימוק של ממש לעמדת הצד השני.
בד"כ אתה רוצה להסביר או לקבל הסבר לגבי תמיכת השמאלן ברוצח ערפאת ואתה מוצא את עצמך נתבע על רצח רבין ועל אלימות במחסומים, כאילו שתשובה כלשהי שלך בנושא זה תיתן בידך את הפתרון לבעיה שאתה העלית. אתה הוסטת מהמסלול.
למעשה, אין איש השמאל בוחר בדרך זו לנהל דיון: הוא מורגל אליה, לעתים רחוקות בלבד ניתן למצוא מישהו מצד השמאל שמוכן או יכול לנהל דיון אמיתי.
בד"כ מופרח על ידו בלון-סיסמה כמו "איך אתה מעז?", שבאה לשדר לך כי אתה לא ברמתו. אין הדבר נובע מרמה אינטלקטואלית גבוהה אלא מרמת חרדה גבוהה: החרדה שהמסיכה הלא-אינטלקטואלית תיקרע מעל פניו.
יש לחרדה זו סיבה עמוקה, והיא שהשמאל אינו נתמך על ידי השכל.
אם היה, לא היה נזקק לסיסמאות השדופות, כמו זו ששמענו לאחרונה ממר שמעון פרס אשר, בדיון בכנסת על מבנה המשטר האידיאלי, שאל בהתרסה, כמו עסקן הסתדרותי סוג ז' בשבט צופים של גן חובה: "ומה עם הפועל?"
כמובן שניתן להבין את מר פרס אשר, אחרי עשרות שנים רבות שבהן לא נפגש עם פועל בשר-ודם, שהוא עדיין אינו יודע מה איתו, אך הרבה פחות מזה ניתן להבין את אחד מהבטחותיה הרוחניות של מפלגת העבודה לעתיד, ח"כ מתן וילנאי, אשר מגיב מעל גלי האתר להצעת הח"כ כץ לגבי עונש מוות למחבלים במלים "לצערי אין חוק נגד הצעות חוק טפשיות".
טפשותו של גנרליסימו ישראלי טיפוסי איננה פועלת בחלל ריק ולכן, לא פחות מטפשותו של חורץ גורלות זה, צריכה להדאיג העובדה ש"פנינה" זו שלו שודרה לפחות פעמיים אחר-כך על ידי התקשורת הממלכתית. דבר זה גורם לתהות מה עמד מאחורי הפרסום: האימה מכושר הלחץ הידוע של צה"ליסט בדימוס (שללא ספק יכול להביא לבעיטת סוללת מקבלי החלטות בכל רשות ממלכתית) – או האמונה שתשובה כמו זו שלו היא באמת בעלת משקל אינטלקטואלי אמיתי. לטווח ארוך, האפשרות השניה הרבה יותר מסוכנת למצבה של התרבות המקומית.
(ואולי זה, אולי, המקום להעיר כי בארה"ב קיים – ואף מבוצע - עונש מוות. אני ממליץ למי שיש לו כוח לכך להעביר את הערתו של הח"כ וילנאי על טפשות הצעות חוק כזה לבית המשפט העליון של ארה"ב (מחלקת הוצאות דיבה) וליידע מוסד זה לגבי מעמדו הרם של הוגה זה בפרלמנטנו).
כך או כך, אם אתה רוצה לדבר עם שמאלן, עליך להבטיח לפני כן שיש עם מי לדבר. יש לחייב את השמאלני שעימו אתה משוחח - לשוחח. להשיב לענין ולגופו של דבר ולא לגופו של הדובר.
רעיונות השמאל מהווים, ביסודו של רבר, עננה מבושמת של רצון טוב כללי לרווחת האדם באשר הוא אדם, אשר מסתירה ביעילות שורות שיני כריש חדות וקטלניות, הנוגסות בכל האנושי, הטוב והצודק שבמציאות. העננה מורכבת מסיסמאות מנותקות מהמציאות; השיניים מעובדות המציאות. אין כל קשר בין הסיסמאות לעובדות – וכל בירור לוגי פשוט ביותר יציג את הניגודיות שביניהן. אין זה מקרה שבעולם של היום נתמכת האידיאולוגיה השמאלנית בהמון עצום של טפשים צעירים מכורים לסמים: המאפיין אותם היא רדידותם השכלית של הנאיבים חסרי הנסיון, כשהיא מחוזקת על ידי חמרים כימיים המבטיחים את כבלי הטשטוש ההגיוני. ככזו, אסור לתת לאידיאולוגיה זו לגיטימציה אינטלקטואלית.
רעיונית, אין השמאל אלא שוד ורצח בכסות אידאית: את כל רעיונות השמאל ניתן להפיק ממשפט הכנופיה הנפוץ בהסטוריית הפשע "ניקח מאלה שיש להם (הם) וניתן לאלה שאין להם (אנחנו)". את כל העובדות הנוגעות להסטוריה של השמאל ניתן להפיק מהמשפט הפחות ידוע של הנהגת אותה כנופיה "אם הם יתנגדו אנחנו נרצח אותם". תפקיד האינטלקטואל בחבורת השמאל הוא לטשטש תדיר את הקשר הלוגי ההכרחי בין שני משפטים אלה – וכלפי פנים, כלפי השבויים בקסמיו, בעצמה גדולה לא פחות מזו המופעלת על ידי האינטלקטואלים שלו כלפי חוץ.
לכן, בכל פגישה שכלתנית אמיתית עם שמאלן, עליך להבהיר לו כי בעיניך הוא שודד ורוצח - בכוח או בפועל - כל עוד הוא מחזיק ברעיונות של שוד ורצח – אלא אם כן יציג לפניך אפשרות אחרת. משקלו האינטלקטואלי של השמאל זהה למשקל האקדח שהוא מחזיק צמוד לרקתך. אך לעתים קרובות הוא מעדיף להשתמש בסמים כדי לגרום לך להישאר במצב שבו לא תוכל אף לנסח את שאלותיך. עד שכבר מאוחר מדי; עד שכבר חיית כמו שמאלני – ומערכות ההגנה שלך כבר עושות לבדן את עבודת ההגנה עליך מפניך, כלומר מן העובדה שכבר שיתפת פעולה עם הרוע. במצב כזה, אתה כבר לא עוסק בשיחה אלא בהגנה עצמית; בכל פעם שמעלים שאלות לא נעימות, אתה מתקיף את השואל. לכן, אין מה לדבר איתך – כלומר עם זה שאינו יודע לדבר.
אם היה לו צידוק משמעותי יותר מכך היה השמאלן משתמש בו ולא עוסק בהקמת דיקטטורות כדי לממש את רעיונותיו. שים לב כי השמאל אינו עוסק בשכנוע אלא בגיוס. הוא מניח כי די ברצונם הטוב של הטפשים כדי להפילם למלכודת מחנהו - ובכך הוא צודק. הוא גם יודע שהטפשים התמימים אינם נגמרים לעולם; הוא, מצידו, מוכן לנוע לעולם במעגלים המוכרים של השקר מאשר להחליט על כיוון של תכלית אמיתית.
מעל לכל אסור לדבר עם השמאלן רק על יסוד הרעיון ש"אין ברירה" וש"צריך לדבר עם מישהו". זוהי הגירסה המודרנית של חיפוש מה שאבד מתחת לפנס; השמאל חולה במחלה הזו כל-כך עד שהוא ביסס את כל דרכו הפוליטית על הפניה לרחשי לבם של רוצחי עמנו חסרי הלב. זה מה שמסביר את הציפיה המתמידה שלו לרחמים מאומות העולם חסרות הרחמים ומאידך, את האכזריות הצוננת שהוא מפנה כלפי בני עמו שלו. מבחינה מעשית, כל שירה הנישאת אל השמיים הכחולים תביא יותר תועלת מפניה אל אזניו הערלות של החרש. ממצב שבו תציל רק האמת, אין צורך בחיזוק השקר – ובמיוחד לא השקר שבהצגת עמדת השמאל כאינטלקטואלית, אנושית ולגיטימית.
אל תהיה טיפש. אל תהיה קרבן. אם אתה נתקל במי שלא רכש את כלי השיחה היסודיים, אל תיסחף לאירוע שישכנע את עלוב הנפש שמה שהוא עושה זה שיחה אנושית. אם לא יתעורר משנתו ויתארגן לדיון אמיתי, עדיף שלא ידביק אותך בחיידק האשליה שמדובר בחושב. השאר אותו עם אשלייתו ותן לו להבין שמבחינתך, אין עם מי לדבר.