עקרון השממית

 

עקרון השממית

מה זוכר הציבור?

פעם, כדי להאכיל נחש שגידלתי, עסקתי בציד שממיות במדבר. כפי שלימדוני, שיטת ציד השממית הולכת כך: אתה מפתיע שממית שמטיילת לתומה בין סלעים ואבנים ואתה נותן לה לשים לב לכך שהבחנת בה. השממית קופאת על עמדה בתקוה שעל ידי כך תסווה את עצמה על משטח החול, אלא שהשממית עדינה ביותר, עורה דק מאד, ולפיכך איננה יכולה לעמוד בחום לאורך זמן. תוך פרק זמן שבין 15 ל30 שניות השממית מתטשטשת מהחום עד כדי התעלפות ומאבדת את כושר הריצה. במצב זה היא נוחה לתפישה.

בדיוק כפי שהשממית נופלת קרבן לעובדה שאיננה מצליחה להחזיק מעמד בחום השמש למעלה ממחצית הדקה, נופל הציבור קרבן לעקרון דומה: הוא איננו יכול להחזיק את עצמו מרוכז בנושא מסויים, יהיה אשר יהיה, יותר מפרק-זמן מסויים.

שאל את הציבור מה היה כאן לפני שבוע, חודש, שנה - ואתה אבוד. הנושא הגדול ביותר לא יחיה בתודעת הציבור יותר משבוע. רצח מסעיר את הציבור יום, שוד מחצית היממה וגניבה כבר בכלל לא. הציבור, יהיה אשר יהיה מה שעומד מאחורי ביטוי זה, מטושטש כשממית; פעם היתה חשיפה בעתונות הדבר שאיש הציבור שסרח היה פוחד ממנו יותר מכל. היום הוא יודע שאם יצליח, בדרך כלשהי, "לסחוב" את הענין למשך מספר ימים, הענין סגור. שבוע משכיח את הדברים מן התודעה ואחרי שנה שואלים אותך למי או למה הכוונה