"סזון" בן זמננו
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 714
"סזון" בן זמננו
כשהתקרבה העריקה מן הליכוד לשיאה, קודם כל עם פרישתו של הנגבי אל "קדימה" ולאחר מכן עם הישמע דבר הודעתו של מופז על עריקתו מן ה"ליכוד" ל"קדימה", נפתחה שוב עונת הציד במחנה הטהור של ה"נאורים", שם הפשילו כל אנשי השמאל שרוולים ויצאו למלאכת ההשמצה, הלגלוג וההוקעה, שהם כה אמונים עליה.
כמובן שמושא התקפתם זו היה כל מחנה הימין, ובניגוד לתביעתם ממבצעי החיסולים הממוקדים בצה"ל, זה לא שינה לאיש מהם אם הם פוגעים במטרה במדוייק, בערך, או אף בחפים מפשע. הם פשוט שלפו את ציפרניהם ועשו, כל איש כפי יכלתו, את מה שהם אוהבים לעשות, כשהם מתחרים זה בזה כדי להיכנס לחלון הזדמנות הפרסום הבלתי חוזרת, על יסוד ההנחה שככל שאתה מזהם יותר את האוייב אתה מטהר יותר את עצמך:
"הציבור בישראל אוהב את המנהיגים שלו, כשהם קצת מושחתים" כך קבע יוסי שריד, בתגובה לעזיבתו של הנגבי את "הליכוד" והצטרפותו ל"קדימה". עם היוודע מעשהו של מופז ניצל ח"כ הרצוג ניצל את ההזדמנות להפיל שתי ציפרים באבן השמצה אחת: "קדימה" אמר "היא גברת ה"ליכוד" בשינוי אדרת" – ללמדך ששחיתותה של "קדימה" כמוה כשחיתותו המובנית (בעיניו של הרצוג) של ה"ליכוד". "השאלה היא מה שוות ההבטחות שלכם?" בשאלה זו פנה רזי ברקאי מגל"צ לח"כ כץ דווקא - ובמסיבת העיתונאים שבה הסביר את פשר פעולתו הותקל מופז בשאלתו של כתב, אשר העמידו לפני ההשלכות המרחיקות לכת של נטישתו את ה"ליכוד": "האם אתה מודע להשחתתך את השיח הציבורי בישראלי?"
אין ספק שכבר מזה זמן רב שלא נמצא למחנה השמאל נתיב קל כל כך להאדרה מוסרית עצמית, להשתבחות עצמית, על דרך השלילה, ביושרה.
וכך, בהימצא להם ציד נוח וחסר יכולת התגוננות (כמובן, בשל אשמתו שלו) חגגו הציידים - הח"כים, הדוברים והמתקיפים - את הבושה האופורטיוניסטית התורנית במשך ימים ארוכים של ירי לא ממוקד, שבו, אגב, השתתפו גם רבים מאלה שמופז נטש מאחוריו.
לכולם היה ברור שמה שעשה מופז לא נראה ולא נשמע טוב.
כי איך שלא תסובב את זה, המשפט "בית לא עוזבים" לא נשמע טוב כשהוא נאמר על ידי אדם שהיה שותף בעקירת עשרת אלפים מתיישבים מביתם.
אך במידה חמורה הרבה יותר, זה לא נשמע טוב כשעמיר פרץ, נציג מובהק של כוחות השמאל בארצנו, אומר לגבי עריקתו של מופז כי "הסלחנות על אי אמינות פוליטית זועקת לשמיים", וזאת בזמן שהשמאל אפילו לא צפצף רפות כשבמשך חדשים רבים הפליא שרון לעשות בלהטיה של אי האמינות החמורה מכולם – פעולה כנגד כל הבטחת בחירות אפשרית ובגידה חמורה כל כך באמינות שזו של מופז קטנה וחלשה לעומתה.
כי עם כל זעקות הביקורת, הלגלוג והצחוקים הנשמעים ממחנה השמאל כנגד מה שקורה בימין, השמאל, בתמיכתו הפעילה ברמאות הבוטה של שרון כנגד העם, הוא האחראי הישיר להרס האמינות הפוליטית בישראל ולסטנדרטים החדשים של מרמה לאור היום שמפעילים היום בציבור חלק מנציגיו הבכירים.