מלחמת ההרס
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 991
מלחמת ההרס
פניו האמיתים של המאבק ההסתדרותי
לפני זמן מה דווח על כך שעשרת אלפי עובדי הבנק הלאומי "נלחמים על הבית"; בהצהרה-אזהרה-איום לנוכח ההחלטות בענין עתיד הבנק נאמר על ידי יו"ר ועד עובדי הבנק, לואי רוט, "אנחנו נפגע בבנק, ברווחיות, בלקוחות".
זה ברור כי בדברים אלה הביע, למעשה, דובר הועד את מוכנותו לפגוע במוסד הבנק, שהוא "הבית" שעליו נלחמים, לכאורה, העובדים.
לכאורה, יש סתירה במאבק של אדם "על הבית" אם במסגרת המאבק הוא מצהיר על כך שלא איכפת לו מה יקרה לבית והוא אפילו מאיים להרוס אותו. יתרה מזו – סוג כזה של איום יגרום לכך שיחשדו בו שלא איכפת לו ממצב הבית ואם לא איכפת לו ממצבו של הבית אין הוא בעל זכות אמיתית עליו.
למעשה, סוגיה זו כבר לובנה בערש ההסטוריה – במשפט הנודע של שלמה המלך, אשר פסק כי אמו האמיתית של התינוק היא זו שמעדיפה אף לוותר עליו אם הברירה האחרת היא סכנה לחייו. אך הסוציאליסט המודרני רחוק מלהיות קרוב רגשית למקור פרנסתו; הוא אינו רואה את העסק שבו הוא עובד כביתו או כילדו. כזו שחפצה לגזול את תינוקה של אחרת, הוא יהרוס את הנכס שעליו הוא טוען לזכות ובלבד שלא יהיה לאחר. הוא יעשה זאת גם אם על ידי כך יכרות את הענף שעליו הוא יושב, ויפיל את עצמו לאבדון.
מזה שנים רבות זוהה קוצר הראות של ההמון המשתולל, המוסת, הבא לידי ביטוי בכך שכאשר הוא רעב ללחם הוא הורס באי-הרציונליות שלו דווקא את המאפיות, מקור לחמו.
הסוציאליזם – במיוחד בצורתו ההסתדרותית – העלה את הטפשות הזו לכלל אומנות; זוהי כבר מסורת פועלית, שארגוני הפועלים הורסים את מפעליהם ותלמידים את בתי ספריהם, מתוך תביעות לזכויות בעלות על מוסדות אלה – והציבור הנסחט מקבל, בלית ברירה, את הטירוף שברעיון שלפיו "מוכיח" אדם בעלות על נכס על ידי הריסתו.
זה כבר מקובל באירופה - וגם בישראל - ששביתות אינן הפסקת פעולה אלא אלימות בהתגלמותה – וזריעת הרס המתרחשת תוך כדי "מאבקי פועלים" נתפסת כלגיטימית, שכן המשטרה איננה מתערבת ב"סכסוכי עבודה" (אלא אם כן היא נלחצת אל הקיר ומבצעת מעצרים זמניים) ושום איש אינו נתבע לפצות את בעליהם של מיליוני או מיליארדי השקלים שאובדים בהן; הם, הרי, סתם "קפיטליסטים"...
שביתות הפועלים בישראל חושפות השקפה שבד"כ נעלמת מעיני הציבור: שהפועל ההסתדרותי אינו אלא חייל אלים בשירות האידיאולוגיה הסוציאליסטית. זה ברור כי הלחץ שהוא מפעיל נגד מי שממנו הוא תובע זכויות אלה או אחרות איננו, מבחינתו, ענין של צדק, כי אז הוא היה מגיש תביעה לבית המשפט. מה שחמור יותר מכך הוא ההיבט הערכי-רוחני הנחשף ב"מאבק הפועלי" מסוג זה: העובדה שהצבא הסוציאליסטי מכוון נגד התרבות מלחמת הרס מהסוג הראשוני ביותר, שאותו אנו מוצאים אצל חברות ברבריות משחר דברי ימי האנושות. המסר הניהיליסטי של מלחמות אלה ברור: מי שאינו אתי ייתקל בנחת זרועי!