מכת מדינה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 980
מכת מדינה
על האלימות בישראל
בתכנית הטלויזיה הותיקה "כן או לא", שהציגה דילמות מוסריות, הציגו בעבר את בעיית האלימות בישראל בדרך הבאה: עו"ד שיש לו בעיות כלכליות מוציא את לחציו על אשתו המורה במכות ומאידך ממליץ ללקוח שלו להתלונן במשטרה על אלימות שמפעיל כנגדו שכנו. זוהי דוגמה אחת מני רבות ממסע גדול המתנהל בישראל בשנים האחרונות נגד אלימות בכלל, אלימות במשפחה בפרט ואלימות בעלים נגד נשותיהם בפירוט יתר.
ראינו את זה בסרטים ובסדרות טלויזיה שונות, כמו "טירונות" שבאחד מפרקיה הרג בן את אביו שהתעלל באימו ובו, אנחנו רואים זאת בשידורי החדשות, שבהם מדגישים בכל הזדמנות אלימות של בעלים נגד נשותיהם (ולאחרונה במיוחד אחרי מקרי רצח), בתשדירי-שירות שבהם מדגישים באופן קבוע (משום מה) את אלימותם של הגברים ובתקשורת החיצונית אשר מדגישה בכל הזדמנות את גילויי האלימות בחברה. פוליטיקאים מרשים לעצמם בכל הזדמנות לומר דברים נגד האלימות ויותר ויותר מקובל להציג את כל מי שפועל בכוח כאלים.
יש שיטה מאחורי הצגת הדברים, והשיטה איננה נכונה: הנחת יסוד העומדת מאחורי הצגת האלימות לפני הציבור איננה הדילמה בין אלימות לאי-אלימות, אלא בין אלימות מסוג אחד לאלימות מסוג אחר. למעשה, על פי מה שמשודר לציבור, אין הוא יכול לדעת מה ההבדל בין אלימות לאי אלימות.
הדבר חמור יותר כי הדברים מוצגים כאילו שתי האפשרויות היחידות הניצבות לפני האזרח לבחור ביניהן היא אלימות או פניה למשטרה, וזאת בזמן שהמשטרה מהווה את אחד ממרכזיה הפעילים של האלימות בישראל ובמובן זה היא מייצגת גם את אחד ממקורות האלימות וגם את מפעיל האלימות הגדול נגד האזרח.
הממשל הוא המונופול על הפעלת כוח. דבר זה אין משמעותו שהכוח שהוא מפעיל מהווה אלימות בהכרח אך, למעשה, בישראל הממשל הוא המחנך הגדול להפעלת אלימות כי הפעלת הכוח המתבצעת על ידו היא, לעתים קרובות, לא צודקת – והפעלת כוח לא צודקת היא, בהגדרה, אלימות. הממשל מציג את עצמו כמגן האזרח – וכך צריך להיות, כי זה מה שהממשל אמור להוות כלפי האזרח - אך למעשה, מקבל הממשל את הזכות להפעיל כוח במטרה להגן על האזרח מפני אלימות והוא אמור להפעיל את הכוח בהקשרים לא אלימים, כלומר בכאלה שאמורים למנוע אלימות. למעשה, אמור הממשל להפעיל כוח נגד אלימות.
אך בהיעדר מפתח ראוי שעל פיו מותר לאיש הממשל להיות המתקיף, מפעיל הכוח, המשטרה יכולה רק לסבך אותך במעשה עוול על ידי העובדה שהיא עלולה להפעיל כוח היכן שזה איננו נחוץ. הדבר נובע מתרבות של בורות, שבה גדודים של שוטרים, עובדות סוציאליות, פסיכולוגים וסוהרים ממשלתיים מוכנים להפעיל עליך אלימות בין אם יש צורך בדבר ובין אם לאו. נגד פקידים אלה, שלעתים קרובות מואשמים בשיסוי של בני משפחה זה בזה, האזרח ייחשב תמיד לאלים, גם אם הוא מפעיל כוח כדי להגן על עצמו.
למעשה, זרועות הממשל, המנצל את העובדה שהוא מפעיל הכוח הגדול בישראל, עושות אותו למחנך הגדול ביותר בה של האזרח להפעלת אלימות.
למעשה, מה שמוצג פעמים רבות כנסיון למנוע אלימות בתוך המשפחה על ידי רשויות המדינה אינו אלא שיסוי בני משפחה זה בזה. בראש מגמה זו נמצאים עובדי מערכת שמענינם למנוע את מה שנראה להם קיפוח מעמד האשה במסגרת אנכרוניזם דתי או מסורתי. אלה עושים רבות, במסגרת המוצהרת של מניעת אלימות, כדי לפגוע בסמכות הטבעית של האב המסורתי כלפי משפחתו. כך יוצר שפעילות זו מביאה לעימות השקפות מסוכן בתוך המשפחה המסורתית – מה שגורם ליזימת סוגי ניתוק תוך-משפחתיים רבים ועל ידי כך, בסופו של דבר, להתפרצויות אלימות. לחלל שנוצר חודר שוב בעל הסמכות הבלעדית להפעלת הכוח החוקי בישראל: איש הממשל החמוש.
מכך שמה שמהווה את מכת המדינה תרתי משמע הוא זה שאמור להגן על הציבור מפני אלימות אך מפעיל את מירב האלימות ברשיון; אלימות הממשל היא, למעשה, העובדה השלטת בחיי האזרח הישראלי; הממשל אמנם מציג עצמו כמגן האזרח, אך הוא המתקיף אותו.
בעיה זו צמחה במיוחד באירועים כמו הפגנות פוליטיות שבהם ניצלה המדינה את המשטרה כדי לפעול כנגד אזרחים המביעים את עמדתם, פעמים רבות, בהפגנות שקטות. בידוע הוא שהמשטרה יכולה לסבך את האזרח המתנגד לעמדתה של הממשלה מבחינה חוקית (אפילו אם זה הביע את דעתו בהפגנה חוקית ושקטה) ולצידה פועלים גדודים של שוטרים, פסיכולוגים, שופטים וסוהרים ממשלתיים, המוכנים להפעיל עליו אלימות בתגובה לכל מה שנראה להם סטיה מהקו ה"ממלכתי".
במובן זה חצתה זרועה הכוחנית של המדינה בישראל את גבול המותר והפכה לגורם מרתיע שמהווה היום מהות המפחידה את הציבור עד כדי כך שכל אזרח שפוי יוותר מראש על הבעת עמדה הנוגדת את זו של הממשל מחשש שמא ימצא את עצמו מוכה קשות על ידי אלת השוטר – או, גרוע יותר, מואשם על לא עוול בכפו כפושע.
ובנוסף לכל אלה חשוב לשים לב לעובדה שמשטרה המבוססת על אלימות כשיטת פעולה יסודית, קוראת להצטרף אליה לכל מי שהוא בעל נטיה טבעית לאלימות. כך הופכת אט אט המדינה למגייס אנשים אלימים לשורותיו ולעומת זאת מוצא את עצמו האזרח במצב שבו הוא שייך לאותו סוג של בני אדם אשר אינם נוהגים לפגוע באיש, מה שגורם להם, במצב המדינה העכשווי, לחוש שהם הופכים לגזע נדיר...