מה רע בפנינה?
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 693
מה רע בפנינה?
בין הלעגן-השמאלן ל"נובוריש"
פנינה רוזנבלום, שהושבעה בשבוע שעבר לח"כית, בוודאי איננה פחותה יותר מח"כים רבים אחרים. בכל-זאת, רבים הם הלעגנים מן הברנג'ה (השמאלנית במיוחד) אשר מזלזלים בה ולועגים לה. מדוע?
שתי סיבות לענין, ולכל אחת מהן חשיבות משלה: שנאתו של מחנה השמאל למה שמסמלת העשירות החדשה וחסרון הליטוש התרבותי החיצוני, הבא לידי ביטוי בלשון. שני אלה, אשר הח"כית החדשה מתאפיינת בהם, הם מושא בעייתם של הלועגים לאישיותה. אך נושאים אלה, אשר לא רק הגב' רוזנבלום מייצגת, אומרים משהו הרבה יותר עקרוני לגבי איכות אישיותם הרעיונית של המזלזלים בה.
קודם כל, הבה ננתח את השנאה הקלאסית של אנשי השמאל ל"נובורישים". ה"נובוריש" – מושא אינסופי לנעיצת סיכות לעג - הוא "העשיר החדש", כלומר זה שנהיה לעשיר לאחרונה.
איך הופכים לעשירים בעת האחרונה?
בזכות מאמצים של יוזמה פרטית, אשר מנצלים את האפשרויות החדשות הנפתחות לפני כשרונותיהם של אנשים פרטיים. אנשים רבים ממש לא אוהבים את זה – ובמיוחד איש המהפכה מן השמאל, אשר איננו אוהב את היוזמה הפרטית ואת יצרן העושר, הקפיטליסט, שכל מה שבו הוא מצוייד הוא כשרון.
כפי שניתן ללמוד מהתנהגותו הנכנעת כלפי האצולה האירופאית, אוהב ה"מהפכן" את העושר שנעשה בדרכו האלימה של האציל, הפועל עפ"י "מה שהיה פעם" – והוא פועל גם כדי להשליט רוח זו בפוליטיקה שאליה הוא שואף.
ומעורבת כאן גם נקודה אישית מעשית: השמאלן יודע איך להשתלב במערך ביורוקרטי ולקבל משכורת שמנה עבור אי עשיה. כמו העריץ של פעם הוא איננו יודע, כמו העשיר החדש, איך ליזום, לייצר ולשווק. בהתאמה לכך, הסוציאליסט גם לא אוהב את העושר הנעשה על בסיס של תהליך מסחרי יום-יומי ומאמץ מתמיד של התעמתות עם תנאים כלכליים שוטפים; הוא מעדיף תפקיד של קבע שיש בו משום הבטחה ממשלתית של משכורת שוטפת, שאיננה קשורה ברווחיות עסקית.
כל זה מהווה בו בזמן וידוי פסיכולוגי על צורת העושר שאותה רואה השמאלן כלגיטימית – ועל הסיבה שבגללה הוא אינו אוהב את הטיפוס של אדם שבונה את עצמו, אף שמדובר במי שתיאורטית מתאים לתיאוריה שלו על יציאה מעוני לעושר.
אשה שהחלה את דרכה מתחתיתה הכלכלית של החברה וטיפסה, באמצעות יוזמתה הפרטית, כשרונה הכלכלי ויצרנותה היחידאית לדרגה של עושר, פשוט לא נראית להם כסמל חינוכי. עפ"י התיאוריה של כיבוש העוני את העושר היא היתה צריכה לזכות במחיאות כפיים של הערצה מאלה המתיימרים לחנך את העניים לצאת מדלותם.
אך אין השמאל יודע מה לעשות עם אדם שבנה את עצמו "בעשר אצבעותיו". כשאיש כזה צומח למולו, כאנטי-תיזה למי שבעניו נופל למעמסה על אחיו לחברה ותובע מהם לפרנס אותו, הוא מסתבר כמי שאינו יכול לעניין את השמאל בשום צורה.
כי במדינת סעד נוסח השמאל מי שבונה את עצמו מהווה דוגמה לא טובה: הפוליטיקה של השמאל, כמו זו של קברנים הרואים במוות פרנסה או של רופאים לא מוסריים הרואים את המחלה כקריירה, איננה אוהדת את מי שמחסל את הבעייה, אלא את מי שמנציח אותה; הח"כית החדשה איננה שואפת להנצחת העוני אלא לחיסולו – וזה לא מתאים לאצולת השמאל.
הסיבה השניה שבגללה לועג מי שלועג לח"כית, הוא רמת התרבותיות הלקויה שהיא משדרת. אף כי שום לעגן שמאלני לא יעז להצהיר על כך באופן ישיר, ניתן להסיק את הדברים מתוך הצורה הפחדנית בה הוא יורה את חיציו נגד דרך הביטוי הלקוייה שלה.
קשה להילחם חזיתית באשה יפה, מוכשרת ומצליחה, לכן עושה זאת הקנאי לאנטי-תיזה שלו על ידי לגלוג – הוא יורה חיצי לעג בכל השלילי שלדעתו היא מייצגת. ומהחל ועד כלה, מושא ירייתו מסתכם ברמה התרבותית הנמוכה שהיא מייצגת.
אך במיוחד כשמדובר בישראל, פוסל השמאלן הפוסל את פנינה במומו הוא: כי אישיותה של הגב' רוזנבלום, אשר איננה יכולה לספק נאום אינטיליגנטי מושלם ומהוקצע לשונית כמו, למשל, נאומי הלעג שמשגרים הלעגנים המומחים של "ארץ נהדרת", לוקה, אמנם, מבחינת השלמות הצורנית – אך ליקויים אלה הם תוצר הפיגור התרבותי שאותו הנחילו לה הוריהם המייסדים, ופיגור מסוג זה, שאין עימו משום בעיה ערכית יסודית, הוא כולו תוצר חינוכי של השליטה הברברית של השמאל אשר קיפחה את שכבות המצוקה, שהיא כה אוהבת להצהיר על אהדתה כלפיהן.
התרבותיות הנמוכה ביחס של הח"כית החדשה (רק מבחינה חיצונית!) אינה אלא דוגמה קלת ערך למצבה של המדינה, שבה שורר פיגור תרבותי מקיף. פיגור תרבותי חמור זה איננו מקרי והוא חמור יותר כשהוא נמצא ברשותו של מי שמצליח להסוותו על ידי חלקות-לשון ותופש. לסוג האחרון הזה שייכים רבים המאיישים עמדות מפתח באמנות, בתקשורת ובפוליטיקה. זו לא מהווה בעיה טכנית גדולה במיוחד להבחין בכך שחלק גדול מאלה, השייכים לשבט הלעגנים מן השמאל, הם כלים ריקים מבחינה ערכית.
השבעת הח"כית החדשה היא הזדמנות פז לראות את הלעגן הריקני פועל בצבאו של השמאלן מעריץ הכוח; כדאי לבעלי יכולת הזיהוי לשים לב למגמת הביקורת הלא-רלוונטית הזו, אשר תופנה כלפי הח"כית החדשה בכל הזדמנות שבה תיכשל בלשונה, כי הלועגים לה יחשפו בהתקפתם עליה את חולשת יכולת ההערכה האנושית שלהם עצמם.
ובהזדמנות זו נוכל, אולי, גם לחזות בהשבתה של מלחמה שערה על ידי הגב' רוזנבלום שאיננה חסרה שיניים וציפרניים משל עצמה. כל מה שהיא תזדקק לו לצורך זה הוא ללמוד לזהות את הרוע המסתתר לו מאחורי מסך הנחמדות הפוליטי-תקשורתי שבאמצעותו מרמים אותה, בינתיים, הלעגנים מן הברנג'ה...