לקראת האיש החזק
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 681
לקראת האיש החזק
מכתב לפועל המפוטר של עיירת הפיתוח לקראת הבחירות להסתדרות
פועל יקר, הנה בא ומתקרב לו היום שבו ייבחר לראשות ההסתדרות האיש בעל הרשיון הפתוח לגרימת הנזקים הגדולים ביותר למדינה ולכלכלתה.
נכון שיש בינינו נוסטלגיים ואנכרוניסטיים הקוראים לזה "מנהיג הפועלים", אך אנו יודעים שמדובר באיש היכול להציע בכל רגע נתון לכל המרבה במחיר (הפוליטי) את שירות האלימות הגדולה ביותר שניתן להפעיל בישראל מתוך חסינות חוקית; דבר ידוע הוא שבמדינת ישראל אלימות פועלית נמצאת מחוץ להישג ידו של החוק – ותעשו לבד את החשבון למי זה מועיל ובמי זה פוגע...
ואנחנו גם יודעים שהקשר היחידי שלו לענין הפועלי הוא שהוא מפעיל אותך, הפועל התמים של עיירת הפיתוח, כאילו בלחיצת כפתור, בכל פעם שאתה סובל ממצוקה – כמו, למשל, כשאתה מפוטר ממפעל. למעשה, אולי יותר ממה שאתה פועל אתה מופעל - על ידי מי שיצר אותך כנוח כל כך להפעלה.
איש עיירת הפיתוח – ובמיוחד זה שבילה שנים רבות מחייו במפעל המקומי - מעולם לא היה יותר מחייל פשוט הנע קדימה צעד אחד בלבד במשחק השחמט הפוליטי שאותו מנהלים על גבו אלה הקוראים לעצמם "מנהיגיו".
אך האם זה נכון שאין במה להאשים אותו? האם הוא רק קרבן חסר ישע במשחק של גדולים וחזקים ממנו – או שיש לו אחריות מוסרית כלשהי למצב שבו הוא נתון?
הבה ונבחן את העובדות:
אחת העוולות הגדולות ביותר שעשתה מדינת ישראל לאנשי עיירות הפיתוח היא שהיא לימדה אותם שאין קשר בין ייצור למוצרים, כלומר בין עבודה יצרנית לעושר, שיש להם זכויות על דברים שלא עשו, ושלהרוויח לחם בכבוד פירושו לפעול באלימות כלפי רשויות כדי לקבל כסף כדי לקבל את המוצרים שחייהם תלויים בהם.
זה נעשה על ידי הפרדתם, ניתוקם ובידודם של הפועלים; בידודם של עיירות הפיתוח היה חלק ממה שאיפשר את המצב הפסיכולוגי של ניתוק כזה: אנשיהן לא לומדו – ולכן לרוב לא הגיעו להבנה – את הסדר הנכון של הדברים במציאות, ובמיוחד את מקור הערכים ולכן את מקור המוצרים - העבודה היצרנית. הם עבדו במפעלים שנבנו על ידי מכונות שהובאו מחוץ לעיירה, באמצעות טכנולוגיות וחמרי גלם שהגיעו מחוץ לעיירה ותוצריהם נסעו אל מחוץ לעיירה כלעומת שבאו. העולם החיצון – בלתי מובן לרוב אנשי העיירה – היה לנעלם שבלע את התוצרת והקיא תוצרים אחרים, אך לרוב אנשי העיירה לא היה מושג מה הקשר או היחס המדוייק בין מה שיצא מהעיירה למה שנכנס אליה.
אני מניח שאם נשאל את אנשי עיירות הפיתוח לגבי הבנתם את המערכת הכלכלית שבה הם נתונים או לגבי המעגל שבו נעים מאמצי הפועל, כספי התמורה של תוצריו והיחס בינם לבין המדיניות הממשלתית והמועצתית, הם לא יידעו לומר מה בדיוק מתרחש.
הם הוחזקו בחשיכה – ולא באופן מקרי.
כמו במקרים רבים, אף אם לא היתה בנמצא מזימה מודעת ומתוכננת, פעל הדבר לטובת בעלי השליטה – ובראש אלה הממשל, ההסתדרות והמועצות. אלה, אשר היו מופקדים על האזרחים לטובת המדינה (מה שכמובן יכול להתרחש אך ורק במציאות חברתית שבה המדינה והאזרח מייצגים ניגוד ענינים) רימו במשך עשרות שנים את מעסיקיהם, האזרחים. הם בנו על האמון המוחלט שנתנו בם אלה שעולם לא תבעו מהם מידע – הפועלים המועסקים על ידם. הפועלים היו מגיעים אליהם רק כאשר נוצרה אצלם בעיה של מצוקה כלכלית – ואחרי שנפתרה הבעיה, כלומר אחרי שקיבלו כסף - לא רצו לראות את החשבונות.
אך בלי לראות את החשבונות אתה אינך יכול לדעת אם אתה באמת מרוויח.
הפועל האפייני במפעל האפייני של עיירת הפיתוח האפיינית מעולם לא חשב שיש לו זכות או חובה מוסריים לבדוק את ההקשר המלא שבו הוא פועל, ובעיקר לקרוא את החשבונות. הוא לא ראה את החשבונות, מעולם לא הבין את המנגנון – ולכן גם מעולם לא ידע אם הוא היה יצרני או לא; מעולם – עד היום – הוא לא ידע אם המפעל שבו עבד היה רווחי או, אולי, הפסדי. זה לא ענין את העובד אם המפעל שבו הוציא את ימיו הועיל או, אולי, גרם נזקים כבדים לכלכלת המדינה, או ששאר אזרחי המדינה (או תורמים מחו"ל, או משקיעים זרים) הפסידו הון עתק כדי לתחזק אותו בצורה מלאכותית... הוא, הפועל ה"פשוט", ש"אינו מבין בכלכלה", לא פעל מעולם כאדם בוגר בעל אחריות אלא כילד מפונק ברשות המדינה, ההסתדרות והמועצה – המיילל בכל פעם שלוקחים לו את ה"צעצוע", את המפעל.
והוא מתלונן כי כל מה שהוא רוצה זה להביא הביתה לחם בכבוד...
וכדי להראות למה הוא מתכוון במושג "כבוד" הוא פועל כמחבל, כלומר באלימות. זו מונהגת, מכוונת ומוצדקת על ידי גורמים רבים וביניהם ההסתדרות הכללית, המועצות והתקשורת; זו האחרונה רואה את ה"מחאה הפועלית" כנכס צאן ברזל של החברה ומעודדת אותה ללא שום הסוס, פקפוק או הרהור שני.
אבל, חביבי הפועל, להרוס זה לא לבנות ולעבוד זה לא לשרוף צמיגים; בניגוד למה שלימדוך - זה לא כבוד אמיתי – זה "כבוד" של שודדים.
עובד יקר, עבדו עליך; סיפרו לך שאתה פועל, אבל אתה לא בדקת את הסיפורים. יכול להיות שבכל השנים האלה טחנת מים ולא הועלת לאיש. כל השנים שאותן, כפי שאתה אומר "נתת למפעל" היו, אולי, שנים שבהן חיית בחסד – אם לא גרוע מזה; שנים שבהן, אולי, חיית על חשבון כפייתו של מישהו אחר לשלם לך מכיסו את פרי עבודתו שלו, ואם כך - שנים לא מכובדות לגמרי. אם זה כך, מה שאתה תובע לא רק שאינו מגיע לך, אלא שאתה גם בחוב – שהוא לפחות חוב של כבוד: כבוד קודם כל לאמת, ואח"כ לזה שאולי פירנס אותך.
אבל יכול להיות שכן פירנסת את משפחתך בכבוד – אך עד שלא תדע את התמונה המלאה על פרטיה, עד שלא תקרא את המספרים - לא תדע זאת. עד שלא תדע בדיוק מה קרה עם התוצרים שייצרת – אם הם הביאו רווח או לא – עד שלא תדע, אתה לא תדע באמת.
ואני מציע לך לברר את זה כל עוד לא מאוחר מדי, כי בהחלט ייתכן שחבורת שודדים מתוחכמת לא רק שגרמה לך להיות שותפתה לפשע אלא גם הביאה אותך לסף הרעב ואת ילדיך לסמים...
חפש את בני החבורה הזו באלה שניהלו לך את החיים בשנים הרבות שנתת מחייך – החל בממשלה, המשך במועצה וכלה בהסתדרות. לא, עזוב את מנהלי המפעל או את בעלי הכספים, אלה שאתה קורא להם "עשירים". תאמין לי: לא הם האשמים במצבך; גם אם יש ביניהם נוכלים, אין הם, בהשוואה לנוכלים האמיתיים, אלא דגי רקק – כי לא הם הקובעים את החוקים. למעשה, זה שאתה יוצא בכל פעם כנגדם אינו אלא פרי הסתה של אלה שבראש המזימה, אלה שדואגים לחנך אותך ואת ילדיך כי "העשירים" אשמים כי הם "בעלי הכוח". אבל איזה כוח ואיזה נעליים? קורעים אותם הרבה יותר ממה שפוגעים בך – הם, בניגוד להשמצות, אינם יכולים לזוז בלי השליט האמיתי – המחוקק. ושם, בבית המחוקקים, תמצא את הנוכלים האמיתיים.
הנוכלים האמיתיים, הסוציאליסטים, הם המנהלים את הענינים כאן בממשל - ובהסתדרות.
שאלת פעם את עצמך מדוע, אם תביעותיך צודקות, לא לקחו אותך אנשי ההסתדרות – שראשם יושב בבית המחוקקים – פשוט לבית המשפט? מדוע הם מעדיפים לקחת אותך "לשבות", כלומר לפעול באמצעות אלימות, גרימת נזק לרכוש ולהט רגשני? מדוע הם מציגים לראווה קבל עם ועדה את מערומי בורותך, כשהם מציגים אותך כדמות אלימה וברברית? כשהם משכנעים את הציבור שאינך יודע לדבר בצורה אנושית ואתה חייב לגרום נזק ברכוש כדי להשיג את "תביעותיך"?
מה, נראה לך שהרס זה השמעת דעה וצמיגים שרופים הם טיעונים? מה זה, אם לא סחיטה ושוד, באיומים ובאלימות, את קופת הציבור? מה זה – יצרנות?
הרי על ראש האלימים בוער הכובע, כי אם תביעתם היתה צודקת באמת, הם היו לוקחים אותה לבתי משפט. יש מספיק כאלה בישראל. והם – מנהיגיך - הרי אלה שמצהירים בכל הזדמנות על הכבוד שיש לתת לשלטון החוק...
זה שמצהיר כי כל מה שהוא רוצה זה להביא הביתה לחם בכבוד – האם הוא שואל את עצמו מדוע הוא לא יכול להביא הביתה לחם בכבוד? מה בדיוק מונע ממנו לייצר את הלחם?
ממתי בשביל להביא הביתה לחם בכבוד צריך לפעול באלימות? מה – האלימות מייצרת לחם?
תן לי להבין: אתה באמת מאמין שבמדינת ישראל, מדינת חוק (כמו שמצהירים פעם אחר פעם אלה שמוציאים אותך עם אשתך וילדיך לרחובות) כשתצא לרחובות, תצעק, תשתולל, זה יביא לך לחם ביושר?
פועל יקר, או שאתה מטומטם או שאתה מיתמם; בשביל כבוד צריך לעבוד – ולעבוד משמעו לייצר. לעבוד אין פירושו רק ללכת לעבודה אלא ממש לעשות עבודה – ועשיית עבודה פירושה שיש תוצרת. היכן התוצרת שלך? אם באמת עבדת ואם לא אכלת אותה, אצל מי היא נמצאת? בידיים של אלה שאת רכושם אתה הורס?
האם איש, אף פעם, לא אמר לך שלהרוס זה ההיפך מלבנות? האם "מנהיג הפועלים" שלך מנהיג אותך לייצר או להרוס?
מה שעליך לעשות הוא להתחיל לשאול שאלות: שאל את השאלות שלעיל את מנהיגי הפועלים שלך – ורק אז, לפי תשובותיהם, תחליט אם הם באמת מנהיגיך או אולי אין הם אלא עריצים המחזיקים אותך מזה שנים רבות בגרונך. אחר-כך שאל את עצמך – ואת הנוגעים בדבר המחזיקים את המספרים האמיתיים - אם כל השנים שבילית במפעל היית יצרן והאם באמת פירנסת את עצמך בכבוד (כי אם המפעל שלך היה רווחי, מדוע צריך היה לסגור אותו?).
אחר-כך, לפי התשובות שתקבל, פעל למען הצדק, כי רק לאחר מכן תוכל לקשור את עצמך לכבוד. אדם שאינו איש צדק אינו יכול לאכול לחם בכבוד.
וזה מה שאתה צריך לדרוש ממנהיגיך, כי או שאתה פועל יצרני המרוויח לחמו בכבוד – או שאתה חבר כנופיה אלימה, הסוחטת מכיסי אזרחי המדינה את שלל השוד שלה. אין בנמצא דרך שלישית.
או שאתה פועל על פי קנה-מידה של צדק – או שאתה פועל על-פי קנה-מידה של כוח: אם אתה בוחר לתפקיד מנהיגך אדם אלים שיכול לשחרר כנגד החברה אנרגיה שלילית של לחצים כוחניים וסחיטה רגשית (כפי שזה מקובל כאן לאחרונה) – תפסיק לדבר על להביא הביתה לחם בכבוד, כי אינך איש של כבוד. ואם אתה אכן איש של כבוד, עליך להפסיק את שליטתם של העריצים הללו, אשר קובעים את סדר יומך ואיכות חייך ולתבוע מהם כי יפסיקו להפריע לך ויתנו לך – ולכל מי שמעוניין בכך – לפעול בצורה חפשית כדי להביא הביתה פת לחם של כבוד אמיתי – כזה שיצרת במו ידיך בחברה חפשית מכפיה ומתוך ידיעה אמיתית של אדם עצמאי וחפשי. והשלב הראשון לכך הוא לומר "לא" לאיש החזק, כדי להשתחרר מ"חסותו" השקרית.