למה?

 

למה?

בהמולת הגירוש הנבזה ראינו ילדים, בני נוער ובוגרים המתרוצצים ומתריסים בבכי כלפי מגרשיהם, חסרי צלם האנוש: "למה?"

ואיש מאיתנו עדיין לא קיבל תשובה אמיתית, ישירה ובהירה, מן העריצות, לשאלה יסודית זו: "למה?"

היינו מוכנים לקבל כמעט כל תירוץ, הסבר או טיעון – אך לא קיבלנו; אותם משפטים קצרים שסינן שרון לתקשורת – בטחון, שלטון על עם זר ובלא-בלא – והחיזוק של ההתייצבות המלאה שלה לצידו אינם תשובה לשאלה "למה?"

ורבים רבים מאיתנו סיפקו בעצמם את התשובות שהיו זכאים לשמוע ושכחו כי ההסטוריה תחלוף על הריסות חבל ארץ מבלי שנשמע הסבר הגיוני אחד מן ההורסים לסיבת פעולתם. כל סיבה הגיונית שנתאר לעצמנו כסיבה למהלך ינבע מעצמיותנו, מן העובדה שאיננו יכולים להשאיר שאלה בקנה מיגה כזה ללא תשובה מניחה את הדעת.

שכן היום, חדשיים אחרי, באין תשובה שכזו, מעדיף אדם תבוני להתעלם מן העובדה שלא קיבל הסבר ראוי או להמציא לעצמו הסבר כדי שלא יחצה את הגבול לארץ הטירוף.

במודע או שלא במודע, יודעים הרעים כי מה שעבד בשואה הגדולה יפעל אף כאן – כי היהודים הטובים, החפים מפשע, הישרים והאמיצים, יספקו בעצמם שלל סיבות מתוך ההנחה ש"לא יתכן שאין סיבה" לאירוע מטורף בקנה מידה כזה. אחרי הכל, אין אדם הגיוני יכול להאמין בטירוף; אדם הגיוני מאמין שדבר טוב מביא תועלת ורווח שהכל – גם ההורסים – מכירים בה. לכן מאמין אדם הגיוני כי העבדות, גם אם אינה רצויה מוסרית, היא – לפחות לגבי המשעבד – מעשית.

אדם הגיוני מתקשה, מטעמים ברורים, להסכין עם כך שהשמדה של חבל ארץ שבו חקלאות שופעת ופורחת מתיישבת כפתרון לעוני ולרעב של אויבינו, המוצהרים חדשים לבקרים. בהתאם לכך, כפי שיהודי הגיוני לא יכול היה להרשות לעצמו לחשוב, בעיצומה של השמדתו, שאיש אינו מוצא בו שום תועלת, כך המציאו המתיישבים עצמם את הסיבות לגירושם ולהשמדת חלקת האלוהים שלהם.

אך הם – או מי מהאחרים - לא קיבלו לכך שום אישור רשמי מן השלטון.

גם אלה אשר זועקים על הפיגועים האחרונים, על הטילים הנורים מרצועת עזה, על הפרות החוזה עם המצרים ומצהירים כי הם הוכחה לכך שהמצב הבטחוני אינו משתפר "לפי התכנית", אינם מבחינים בכך ש"התכנית" הזו איננה פרי המצאתו של שרון ולפיכך אין טיעוניהם אלה "מחזיקים מים"...

אני אינני יודע על שום מסמך המסביר את מניעיה של ההתנתקות אשר הופק בישראל מאז הודיע שרון על הזוועה והפעיל בכך את המנגנון העצום של המהלך המעשי, החל מהתכנון, דרך המהלכים הפוליטיים והאישורים המשפטיים וכלה בביצוע.

בכל אלה הוכח לעילא ולעילא כי המנגנון של ישראל עריצה, ריכוזית ומפא"יניקית באפייה אכן פועל כמכונה משומנת נגד זכויות היחיד ובעד ה"כלל", וכי כל המבנה העצום של מערכת המדינה מסתדר בסך על פי שרשרת הטירור הפנימי ורוקד לפי חלילו של כל מי שיושב בכסא ראש הממשלה, בלי שום קשר לצדק, להגיון ולשכל ישר.

אך, עדיין, למהלך עצמו עדיין לא ניתן הסבר של ממש; איש מהשולטים במנגנון ההשמדה של גוש קטיף עוד לא הצביע על רווח ממשי מן התכנית הזדונית – אפילו לא למשמידים עצמם.

זה מטורף לחשוב שמישהו שם, למעלה, החליט, בדם קר, להוציא את עם ישראל מדעתו על ידי כך שיעשה פעולה שיש בה רק הפסד – כמו פרוייקט של עבודה יזומה שיש בו כדי לפרנס מערכת שממילא איננה מבצעת את תפקידה הראוי. הדעת איננה סובלת זאת.

אך אנחנו עדיין מצפים לתשובה ל"למה?" וכנראה שלא נקבל אותה לעולם.

מה שיש בידינו היום הוא אלפי אשמים-מבצעים, שנראה כי רובם ככולם המציאו לעצמם, לצורך הצדקת פעולתם הלא-מוסרית, הסברים. מאלה נוכל, אולי, להבין בעתיד, יותר ממה שאנחנו מבינים היום, אך זה יהיה בעיקר לגבי ה"איך" ולא לגבי ה"למה".

כי ה"למה?", הדורש את תשובתו, עדיין תלוי בחלל העולם נכה, פצוע, וחסר תשובה.

למה? למה? למה?