יודע לא יודע
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 764
יודע לא יודע
"אין די הוכחות ש..." כך נפתחת כותרת באחד העיתונים הגדולים בימי חקירת ראש הממשלה על ידי הפרקליטות.
משמעות הדברים בשפת העם היא: "אנחנו ואתם וכל העולם יודעים שהוא אשם וכבר הסכמנו על כך שיש להכניס אותו לכלא ולהראות לו מה זה, אבל אנחנו לא מצליחים להתגבר על הענין הטכני, הפרטי, המעצבן הזה: ההוכחות.
הסתירה צריכה להיות ברורה: לא יכול להיות מצב שבו אנחנו יודעים ולא יודעים דבר מסויים.
וזה בדיוק מה שהעתון, בשם הציבור, מתיימר לומר (אבל בוחר, במכוון או שלא במכוון, לנסח את הדברים בדרך נסתרת). בדרכו החמקמקה הוא מנסח את הדברים כך שהם נבנים על הנחה נסתרת שהציבור בכללו יודע שראש הממשלה אשם וכל מה שצריך זה "רק" למצוא את ההוכחות. אבל העובדה שאין הוכחות איננה "טכנית" או קטנוניות כלשהי של המערכת המשפטית אלא קביעה האומרת, בהקשר זה, על דרך השלילה: "אנחנו איננו יודעים ש..."
ו"לא יודע זה לא יודע" באופן חד משמעי.
בחברה שבה יש לנאשמים את הכוח לכך, מביאים לבית המשפט, כנתבע על חטא לשון הרע, כל מי שיש לו יד בהפצת שמועה של "יודע לא יודע", כלומר: "האיש ההוא הוא נוכל אבל אין לי הוכחות". אבל בחברה הישראלית של היום למי יש כוח (ובעיקר ממון ועו"דים) לענין כזה?
הסטורית, מקורה הפילוסופי של נוסחת ה"יודע לא יודע" הוא הפילוסוף רב-ההשפעה עמנואל קאנט, בן המאה ה-18. איש זה הצהיר כי יש דברים שהתודעה האנושית איננה מסוגלת לדעתם – ורבים לא הבינו כי יש סתירה בעצם ההצהרה של ידיעת אי ידיעה.
הסתירה באה לידי ביטוי בכך שהצהרה היא ידיעה ולפיכך הצהרה על אי ידיעה כמוה כידיעת אי ידיעה. קאנט העלה את אפשרות אי הידיעה האנושית החלקית למעמד של מצב כולל; הוא קבע שהאדם לעולם אינו יודע נושא מסויים באופן מלא, ובכך פתח את האפשרות לפני כל מי שנקט, מאז, בנוסחה של ה"אני יודע שאינני יודע" במציאות.
בנוסחתו הסותרת נתן קאנט השראה לשורה ארוכה של נוכלים שגרמו בסופו של דבר להשחתת ציבור שלם. בקביעה השגויה שלעיל הוא נתן אישור פילוסופי לצורות רבות ומגוונות של החשדת חפים מפשע בשיטת ה"יודע לא יודע", שבאמצעותן ניתן לפגוע בחפים-מפשע ללא הוכחות. באמצעותה של שיטת ה"יודע לא יודע" נתאפשר לגורמים שליליים בפוליטיקה הישראלית לשתול באדמת בור (תרתי משמע) הפוריה של התודעה הציבורית גידולי פרא רעילים של חשדות ארסיים. בישראל הפכה מזה זמן רב נוסחת ה"יודע לא יודע", שבה יכול כל מי שחפץ (ובמיוחד כל מי שיש לו שליטה באמצעי תקשורת ממלכתי) להאשים מישהו בציבור ללא צורך בהוכחות כלשהן, לשיטה שבאמצעותה "יודע" הציבור על אנשים שהם "אויביו" על אף שאין לו שמץ של מידע אמיתי, המהווה הוכחה לאשמתם – והוא גם אינו חש שהוא זקוק לביסוס כלשהו מסוג זה.