האמונה הטפלה של חובש הכיפה

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 774

 

האמונה הטפלה של חובש הכיפה

במה מאמינים חובשי הכיפות, המצהירים על עצמם כמאמינים באל?

האם מבחינתם האל בא לידי ביטוי במציאות בצדק או בכוח הזרוע, באיכות או בכמות, בחומר או ברוח?

הם מאמינים בפוליטיקה הישראלית או, מדוייק יותר, בדמוקרטיה שלה, כלומר בכך שהרוב צודק, כי לרוב יש כוח - ואז הם מאמינים, בעצם, בכוח. למעשה הם מאמינים בכך שכל דאלים גבר ולא עוזרים כל הסיפורים על מלחמת מעטים מול רבים ודוד מול גליית. חובש הכיפה איננו מאמין באמת שדוד צודק אחד יכול לגבור על גליית לא צודק, כי לדוד אין רוב.

לכן, הם שואלים תמיד "כמה?" – "כמה אנשים "יש לך"? כמה אנשים תומכים בך? כמה אנשים אתה יכול להביא למלחמה? ובכך הם מעידים הם מקבלים את צדקתו של הרוב או את נצחונו כעובדה סופית ומוגמרת שאין שום דבר לעשות לגביה. הרוב, כלומר החזק, הוא, מבחינת אמונתם האמיתית, הצודק.

הם יכולים לספר לך על נסים גלויים מכאן ועד הודעה חדשה אך בחיי המעשה אין הם מאמינים בנס.

ולכן הם גם מאמינים שאנשי הפשע חזקים יותר מאנשי הצדק, שהפוליטיקאי הרשע חזק יותר מהאזרח בעל התביעה הצודקת – ושהפקידות מעשית יותר מהמלחמה למען הצדק.

בישראל המושחתת קוראים לאליל הזה, שבו הם מאמינים, "דמוקרטיה".

אליל זה מבוסס על הרעיון שאתה צודק בעימות אם לצידך יש אנשים רבים יותר משיש לצד השני.

אמונה זו, המעניקה לכמות מקדם על האיכות – ולפיכך לרוב עדיפות על הטוב - משמעה שהצדק אינו מעשי, כלומר אינו צודק.

ואם אתה מאמין בכך, אמונתך שונה משלי ואיננו שייכים לאותה אמונה.