האחריות

 

האחריות

בבוקר אותו יום התמוטטה רצפת אולמי "ורסאי" ושמעון פרס, אדריכל התמוטטות צה"ל, הצהיר ש"זה דבר נורא מפני שזה לא היה צריך לקרות וניתן היה למנוע את זה" ואין ספק שידע על מה שהוא מדבר. אלא שהתקשורת התנהגה כאילו היא איננה רואה את הקשר בין ההתמוטטויות, את הקשר בין התנערות האחראים ל"פאשלה" והכיסתו"ח ההדדי שלהם.

התקשורת, אשר במשך חדשים עושה עצמה כאילו איננה רואה את מעשי הרצח, את האחראים, את מי שנתן להם נשק, את מי שאמר שהכל יהיה בסדר ולא לקח אחריות כשהכל איננו בסדר – קפצה על המציאה של "ורסאי" כדי להפיל את ראשיהם של כמה אנשים פרטיים – בעלי האולם, קבלני בנין, אחראים על סידורי בטחון - בבטחון מלא שהם האחראים על אסון ש"ניתן היה למנוע אותו".

וזה, בעצם, הקשר בין התמוטטות "ורסאי" להתמוטטות צה"ל במלחמה הנוכחית: שבשני המקרים היו אחראים שהבטיחו "סמוך" וקיבלו, ע"ס הבטחה זו, במשך שנים ארוכות, סמכויות רבות ותקציבים כמעט בלתי מוגבלים כדי לבצע משימה מסויימת ומוגדרת ביותר הנוגעת לבטחון הציבור – ושבשני המקרים, ברגע שבו הסתבר שהם לא עמדו במשימה, דבר שמשמעותו שעליהם לקחת אחריות, להתפטר ולהחזיר לציבור את מה שלקחו ממנו (כנראה במרמה) – לא רק שהם אינם עושים זאת, אלא שהם מאשימים צד שלישי ורוקדים מסביב למדורת האחווה כדי להפיק את כמות האבק והעשן הגדולה ביותר לצורך טשטוש אשמתם.

בדיחה עדכנית מספרת שכאשר אתה מרים בימים אלה טלפון לעיריה, עונה לך מזכירה אוטומטית: "זה לא אני!" – וחשוב להבין שזה הגנב שעל ראשו בוער הכובע; כי זה לא משנה בכלל אם בעלי האולם ומתכנניו והמלצרים שעבדו בו אשמים או לא – ואת זה אנחנו לא יודעים. מה שבטוח הוא שמי שלקח את הכסף כדי להבטיח לנו שיהיה בסדר ולא היה בסדר, חייב לשאת באחריות. וב"ורסאי" ובממשלה גם יחד – אלה שאחראים אינם לוקחים אחריות.

במדינת ישראל אין אדם בונה תוספת לחלון דירתו אם הוא אינו עובר לפני כן דרך שורה ארוכה של מומחים האמורים לאשר – תמורת תשלום נאה, כמובן – כל שלב ושלב בדרך הפעולה. קל וחומר כשמדובר במספרם העצום של האחראים הפועלים לצידה של כל רשות מקומית, ואשר מטילים תשלומים רבים וכבדים על כל תכנון בנייה שמתרחש במקום כלשהו; החפץ להקים מבנה כלשהו במדינה חייב לקבל את אישורם המוקדם של מוסדות רבים, המאשרים את פעולתו לא לפני שהם בודקים כל היבט אפשרי שלה כדי להבטיח ששלומו של הציבור יישמר. זהו המצב לגבי כל פעילות השלטון, החל מבניה של בית וכלה בהפעלתו של גוף עצום-מידות כמו מערכת הבטחון הישראלית, שצה"ל הוא אחד מזרועותיה. משאבים עצומים עוברים מן האזרח לאחראים על מערכות אלה כדי שיבצעו את מה שבאחריותם ויבטיחו את פעילותן התקינה של המערכות.

לצורך פעילות תקינה זו של מוסדות המדינה קיימים דרך קבע צבאות של פקידים, המופקדים על היבטים שונים של שלום האזרח, המתפרנסים מעבודתם זו והנהנים מתקציבים בלתי מוגבלים ומחופש פעולה עצום, כדי לספק למשלם המסים את הבטחון שבידיעה שבמסיו הוא קונה לעצמו את פעולתם הנאמנה של הגופים האחראים.

לכן כה רע הדבר שגופים אלה מתנערים מאחריותם אם וכאשר מתרחש אסון. ולכן יש לחזור ולהצהיר לפני איש העיריה, הצבא או הממשל: זה שאתה מעביר אחריות למישהו אחר איננו משחרר אותך מאחריותך למה שלקחת עליו אחריות ומשכורת גם יחד...