ד"ר מילשטיין והקונצנזוס
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 698
ד"ר מילשטיין והקונצנזוס
זה שהוכיח את הכלל על ידי שהוצא ממנו
לפי תיאוריית השרידות שפותחה על ידי ד"ר אורי מילשטיין, עושה כל מערכת אנושית מסואבת הכל כדי לשמר את עצמה, ובמסגרת זו היא תתעלם גם מידע חיוני שעומד בינה לבין חיסולה האמיתי. זה מה שגורם לכך שבימים אלה, שבהם עוסק כל העם הזה במלחמת יום הכיפורים, יש דברים שלגביהם יש בתת-התרבות שלנו – כלומר באינטלקטואליה התקשורתית - קונצנזוס תרבותי כללי לגבי אורי מילשטיין. הוא (הקונצנזוס) גורס שיש להשאיר את הד"ר מחוץ לקונצנזוס.
לד"ר אורי מילשטיין, הוגה ישראלי העוסק בתורת המלחמה, יש, סביר להניח, את הרקורד האובייקטיבי הגדול ביותר לגבי מלחמת יום הכיפורים; בצד הידע שלו לגבי מלחמה זו, שהוא כנראה הידע הרב הגדול ביותר שיש לאדם יחיד אודותיה, קיימים ספרים שכתב על המלחמה לפני כעשר שנים. עבודה זו, שהיא אחת העבודות היחידות הגדולות ביותר בתחום המלחמה המודרנית, היא היחידה שפרשה לפני הציבור בישראל תמונה מפורטת של תהליכי המלחמה.
ספריו של מילשטיין בוססו על תיעוד רב, שכלל מספר עצום של ראיונות ומסמכים שחלק גדול מהם לא ראה אור עד שזכו לפרסום על ידיו ואף עוררו התנגדות רבה בחוגים צבאיים ופוליטיים. בספריו אודות המלחמה חשף מילשטיין לפני הציבור תמונה מורכבת של המהלכים הטקטיים, האופרטיביים והפוליטיים שנכללו בה, ניתח אותם באמצעות תיאוריה שיצר – תורת השרידות – והסיק ממנה, כבר לפני למעלה מעשור, מסקנות מעשיות, שלפחות חלק מהן יכלו להועיל בימינו לצה"ל בביצת המלחמה הנוכחית שישראל מעורבת בה.
אך איננו שומעים כלל על עבודה זו או על יוצרה. בחומר הרב המיוצר היום על מלחמה זו – בסרטי התעודה, בדיונים בטלויזיה וברדיו, בראיונות, במוספים המיוחדים של העיתונות וכיו"ב - צפים שמותיהם של עשרות ומאות מביעי דעה, אך שמו של מילשטיין נפקד.
מדוע? האם באמת נבחנה עבודה זו לגופה? לא יתכן. הרי לא סביר שכל העורכים, ההוגים ומקבלי ההחלטות החליטו שאין מקום לעמדותיו של מילשטיין. הרבה יותר סביר – ומנותח על ידי מילשטיין עצמו בתורתו – שנוח לאנשי הקונצנזוס להותירו מחוץ לקונצנזוס.
כך, מוכיחה הוצאתו של הד"ר את התיאוריה שלו: אנשי הקונצנזוס לעולם אינם חפצים ב"מנענע סירה"; עיסוקם הרב והראוותני ב"שרשי הטעות" או במחדל אינו בא לקדם את המערכות אלא להיפך: לשמור עליהן במצב שבו לא יאלצו לבצע תזוזה (וגם תנועה קדימה היא תזוזה!). וכך, עד הודעה חדשה, אנו נשמע את השם מילשטיין בערך באותה תדירות שבה אנו שומעים (להבדיל) על ארד או פולארד. ועם כל ההבדל ביניהם לבין הד"ר, הדבר נגרם, באופן יסודי, מאותן סיבות...
ואסיים בנופך אישי: השתיקה שבה מתייחסת התקשורת למילשטיין בעיצומו של העיסוק הציבורי הרעשני במלחמת יום הכיפורים זועקת. כמי שהיה שותף זעיר למאמץ של מילשטיין בנושא זה ביובל ה20 למלחמת יום הכיפורים וזכה להכיר מקרוב את המאמצים שהשקיע הד"ר בעבודתו ואת המחירים כפויי הטובה שאותם קיבל מהחברה, אני אינני יכול לשתוק.